הייתי יושבת שם, בין הרעשנים, התחפושות וההמולה של פורים, ורוקמת חיבורים. מתאימה את המאפה הנכון, בוחרת את השוקולד המדויק, מוסיפה מתנות אישיות קטנות שחיפשתי מראש. כל סרט שנקשר על מארז היה עוד חוט של קשר ואכפתיות. זה לא היה רק "לצאת ידי חובה", זו הייתה יצירה של אהבה ותשומת לב.

והשנה? השנה אני פשוט עייפה.

עייפה מלחשוב מה להכין. עייפה מהניסיון לדייק, להתאים, להרכיב את הפאזל האנושי הזה שנקרא משלוחי מנות. המציאות שאנחנו חיים בה בתקופה האחרונה פשוט רוקנה את המצברים. המלחמות החיצוניות שמתחוללות בחוץ, והמלחמות הפנימיות שכל אחד ואחת מאיתנו נושא בתוכו – גובות מחיר. המשא כבד, האתגרים שוחקים, וכשאני מסתכלת היום על גליל הצלופן הריק, אני לא מרגישה שמחה של יצירה; אני מרגישה שפשוט אין לי כוח לזה עכשיו.

אולי אחרי קריאת המגילה בליל פורים, משהו באוויר ישתנה. אולי הניגון המוכר של קריאת המגילה והמילים המנחמות שלה, התחפושות של ילדי בית הכנסת וכמובן קולו של הרעשן – יצליחו להעיר בי משהו ישן. אולי מצב הרוח יחזור אליי, והשמחה תפציע מבעד למסך העייפות. הלוואי.

אבל גם אם לא, החלטתי שהשנה אני לא נלחמת בעצמי. המסקנה שלי מפורים הנוכחי היא שלפעמים, המצווה הגדולה מכולם היא לדעת לשחרר. להכיר בעובדה שהשנה פורים מגיע בלי פילטרים, בלי תחפושות מהודרות של "הכל בסדר", ובלי הפקות ראווה.

אם אשלח השנה משלוחי מנות, הם יהיו פשוטים. הכי בסיסיים שיש. גילינו לאחרונה בדרך הקשה שהחיבור בינינו ממילא לא זקוק לסרטים זוהרים כדי להתקיים, אלא רק ללב פתוח, לעיניים רואות ולשותפות גורל. והשנה, אולי יותר מתמיד, משלוח המנות הכי חשוב שאני יכולה להעניק – הוא קצת חמלה לעצמי.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post בלי צלופן השנה: על עייפות, משלוחי מנות, והזכות לשחרר appeared first on דעת.

לעומת התיאור השלילי של ושתי בקרב חכמי בבל, חכמי ארץ ישראל מתארים אותה באופן חיובי. בהיותה נצר לשושלת המלכות, התנהגה ושתי לדעת החכמים בכבוד ובאצילות הראויה. המדרש מספר כי כאשר אחשוורוש שלח את הסריסים להביא את ושתי, היא החזירה אליו שליחים בנסיון לשכנע אותו לסגת מבקשתו ושמה בפיהם דברים הנוגעים ללבו. אמרה לו: אם יראו אותי ויחשבו שאני נאה, ירצו להשתמש בי ויהרגו אותך, ואם יראו אותי ויחשבו שאני כעורה, אתה תתגנה בגללי.
"רמזתו ולא נרמז, עקצתו ולא נעקץ". שלחה ואמרה לו: אתה היית שומר אורוות הסוסים של אבי המלך והיית רגיל להכניס לפניך נשים זונות עירומות. עכשיו שהפכת להיות מלך, לא חזרת מקלקולך?! רמזתו ולא נרמז, עקצתו ולא נעקץ. שלחה ואמרה לו, אתה מבקש שאבוא עירומה, אפילו אבי המלך כאשר היה דן את בעלי הדין במשפט לא היה דן אותם כשהם עירומים (אסתר רבה ג, יד).
מדרש זה מציג את ושתי כאשה פקחית ונבונה. היא מנסה לשכנע את אחשוורוש בדרכים שונות לחזור בו מבקשתו. תחילה פונה ושתי אל ההיגיון, מציגה בפני המלך את כל התרחישים האפשריים שייגרמו כתוצאה מבקשתו ומראה לו שכולם פועלים לרעתו. לאחר מכן היא פונה אל רגש הכבוד שלו ודורשת ממנו להתנהג כיאה למעמדו כמלך. לבסוף היא פונה אל רחמיו ומבקשת שלא ידרוש ממנה להופיע עירומה לפני כל המוזמנים. ושתי רומזת לאחשוורוש באמצעות השליחים כי הוא אינו חושב על תוצאות מעשיו. היא עוקצת אותו שהגיע למלכותו ולמעמדו בזכות נישואיו לה ועל כן אין זה הולם שיצווה עליה דבר בניגוד לרצונה, אך דבר אינו עוזר. אחשוורוש, בניגוד לושתי, מוצג כמלך המתנהג באופן נמהר ואיננו חושב צעד אחד קדימה. הוא בעל עור עבה ואיננו קולט את הרמזים שאשתו שולחת לו.
מול חכמי בבל, שחיו בסביבה מעורבת ושמרו על עם ישראל מפני התבוללות, ואולי לכן השחירו את פניה של ה"שיקס'ע", חכמי ארץ ישראל רצו לחזק את תודעת שיבת ציון ובניין המקדש השני ולכן לדעתם הסיבה שושתי נענשה היא שאחשוורוש רצה לבנות את בית המקדש והיא הניאה אותו מכך. אמרה לו: מה שהחריבו אבותיי אתה מבקש לבנות?! ולכן נענשה בכך שנלקחה ממנה המלכות (אסתר רבה, ה, ב). *
כך או כך, ושתי בת המלכים הייתה, נצר לשכבת האליטה בעם, השכבה שיודעת שרצונה הוא הקובע והחלטה שלה תכובד ויהי מה.
ושתי הייתה מקובעת. היא הכירה רק דרך אחת ולא התגמשה אל מול המציאות המשתנה. מנסיכה מפונקת שרגילה לקבל את כל מבוקשה הפכה למלכתו של אדם בעל תרבות ומנהגים שאולי קסמו לה כרומן אך היוו אתגר בחיי הנישואין. חוסר היכולת שלה להכיר במציאות המשתנה ואי הנכונות שלה להתגמש עלו לה בחייה.
לעומתה אסתר שייכת הייתה לשכבה המוחלשת, רגילה לעשות רצון אחרים, רגילה שקולה לא נשמע. לא פלא שלא הייתה לה בעיה להסתיר את עמה ומולדתה. בשנותיה בארמון קלטה את המציאות סביבה ושינתה את התנהגותה. מילדה תמימה היא למדה להשתמש במניפולציות, למדה לרתום את היכרותה בנפש האדם לצרכיה. אחשוורוש הרי לא נהפך ביום אחד להומני. אחשוורוש נחלץ לטובת נתיניו היהודים רק כשהתעורר אצלו רגש הקנאה, בראותו את המן על מיטת אסתר. וגם זה, מול אסתר הלבושה בגדי מלכות, אסתר שלא המרתה את פיו כקודמתה בתפקיד, אך לא נשארה נערה תמימה המנותקת מהמתרחש בממלכה.
אסתר למדה לנווט את דרכה בבית המלוכה הסוער. בזכות היכולת שלה להשתנות, אולי גם להתחפש למישהי אחרת, שינתה את קורות עמה מצאן מובל לטבח לעם שחזר לעצמו והקים בשנית את מולדתו.

*ההשואה בין המדרשים מבוססת על פרסום של ד"ר תמר קדרי. 

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post האם ושתי תגיע מחופשת לנשף הפורים? ואסתר? appeared first on דעת.

סביר להניח שאסתר המלכה לא הכירה את הביטוי "אחריות תאגידית". לא בעברית, לא בפרסית ולא באף אחת מ־127 השפות שדוברו בממלכת אחשוורוש. אך היא אכן הכירה את המניע לפעולה ולהתנהגות הנגזרים מתוך אותה אחריות – וכך בדיוק היא פעלה.

ממוד הישרדות למנהיגות

אסתר לא התחילה כמנהיגה חברתית. בתחילת דרכה בארמון המלוכה הפרסי, היא התנהלה כמו עובדת שמנסה לשרוד בתרבות ארגונית נוקשה ומסוכנת. היא צייתה לכללים, שמרה על פרופיל נמוך ודאגה ל"קריירה" האישית שלה. באופן טבעי, האינסטינקט שלה היה לשמר את הסטטוס-קוו.

אבל השינוי הגדול קרה ברגע שבו היא נדרשה לצאת מאזור הנוחות. המעבר של אסתר מדמות פסיבית למנהיגה אקטיבית הוא דוגמה קלאסית למה שאנו מכנים היום "מנהיגות מונעת ייעוד".

המחיר האישי

 איך הפכה אסתר מהדסה האחיינית למלכה אמיתית? לא כמלכת היופי של הילדות המחופשות בגן, וגם לא כמלכה דרך נישואין לאחשוורוש, אלא למלכת היהודים בזכות מעשיה? הניחוש שלי: אחריות.

ברגע האמת אסתר מתחייבת: "אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי". היא מחליטה להקריב את עצמה למען הצלת עמה. למגילת אסתר יש סוף טוב: ליהודים היתה אורה ושמחה, ששון וגם יקר. מרדכי עולה מעלה בסולם ההנהגה ורצוי לרוב עמו. ואסתר? לא כתוב, אבל ברור לנו שאסתר נשארה עם אחשוורוש – רחוקה ממשפחתה, מקהילתה ומעמה.

אסתר המלכה בחרה בנו על חשבונה, ואנו מודים לה על כך כל שנה ושנה – בצום "תענית אסתר", בקריאה במגילה ובקישור הצלתנו מאובדן למעשיה הגדולים.

הבחירה שלנו כמנהלים

אז איך זה פוגש אותנו ביומיום הניהולי? סיפורה של אסתר הוא לא רק היסטוריה רחוקה, אלא קריאת השכמה

למנהיגות מודרנית. רגע לפני שאנחנו מתיישבים לקרוא את המגילה, זה הזמן שלנו כמנהלים לעצור ולשאול את עצמנו שלוש שאלות של אחריות:

1. האם אני רואה את ה"שקופים"? האם בהחלטות שלי אני לוקח בחשבון גם את העובדים, הספקים או הלקוחות שאין להם קול חזק סביב השולחן?
2. האם אני פועל מתוך נוחות או מתוך שליחות? האם אני מוכן, כמו אסתר, לצאת מאזור הנוחות שלי ולקחת סיכון אישי כדי לקדם ערך שנכון לארגון ולחברה בטווח הארוך?
3. האם ה"שורת הרווח" היא החזות הכל? או שאני מצליח לשלב בתוך היעדים העסקיים גם השפעה חיובית על הסביבה והקהילה שבה אנחנו פועלים?

בחג הזה, בואו נבחר להיות קצת יותר "אסתר" – מנהיגים שרואים מעבר לכאן ולעכשיו, ובוחרים באחריות. פורים שמח!

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post המודל של אסתר המלכה: אחריות תאגידית בעולם הישן appeared first on דעת.

וכמאמר הבעש”ט זי”ע על ואנוכי הסתר אסתיר: אנוכי מסתתר בתוך ההסתר, שגם בתוך ההסתר הכפול כאשר הסתרת פניך הקב”ה נמצא בסתר…

אלא שכל זה הוא בשאר המועדים, שיסודם הוא האור של גאולת מצרים,
אבל גאולה של פורים ע"י כנסת ישראל לימדה את עצמה להכיר את האנוכי גם בחושך ובהסתר ובוודאי שזה יישאר קניין עולם בנפשה של כנסת ישראל אפילו אחר שיעלה עמוד השחר. כל המועדים בטלים חוץ מפורים שנאמר וזכרם לא יסוף מזרעם". פחד יצחק על פורים ל"ד, ב
איזה יופי של הסבר, מה שאומר ה"פחד יצחק" – שמה שנעשה בעבודה פנימית של חיפוש בהסתר, בקושי, בחושים אחרים היות ולא ניתן היה לראות בגלוי – כל זה יישאר קניין לתמיד בנפש האדם, ואילו מה שניתן לנו באור גלוי, בגילוי גבוה של ניסים – כל אלה ילכו לאיבוד באור הגדול של הגאולה, שיהיה אור שבעת ימים. כי אור בתוך אור לא נראה. והאורות הפנימיים שהושגו בתוך החושך הם אלה שיישארו תמיד. ולכן, כל המועדים יתבטלו לעתיד לבוא חוץ מפורים.
אני מבקשת לסיים את דברי במילותיו של הרב קוק המביע את הרעיון העמוק של חג הפורים, של העבודה הפנימית שנדרשת בחג הזה, לגלות אלוקות מתוך מקום של הסתר.
הרב קוק כותב ברעיון דומה ש"אין האדם קונה שום מעלה, כי אם מתוכיותו, מעצמותו המהותית הפנימית, ולא ממה שבא לו מבחוץ, כי המקרים אינם מולידים את האושר האמיתי." חדריו, הרב קוק
שנזכה לחגוג בשמחה , פורים שמח.

ליאורה לוי, יוזמת "אורייתא", מרכזת בית מדרש לנשים ב"מכללת שאנן", בית מדרש בינתחומי, המשלב יהדות אמנות וחסידות ומעבירה בו סדנאות אמנות.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post מסע חיינו – בין הסתר לגילוי appeared first on דעת.