כמו בכל השנה, נראה שהאמרה הידועה "אבק זה לא חמץ" לא בדיוק מכתיבה את הלך ההכנות.
במרבית הבתים יש השקעה עצומה בניקוי והברקת הבית כולו, מעבר לביעור ממוקד של חמץ. הניקיון האינטנסיבי נובע מתוך חביבות המצווה או רצון להדר, אבל לפעמים גם מתוך גורמים אחרים שמפעילים אותנו כמו הזדמנות לעשות סדר, השתתפות בתחרות סמויה של מי הספיקה וכמה, לחץ ופחד לפספס פירור חמץ או את גל הניקיונות שפוקד את כולם…

ואני כמו תמיד שואלת את עצמי שאלות.
מה נשאר לי מהפסח של יוצאי מצרים, מהפסח שחגגו 40 שנה במדבר, מהפסח של זמן בית המקדש?
מה נשאר לי מכל זה היום?
הניקיון???

כן, אני יודעת שהמטרה היא לנקות גם את הלב מהחמץ, אבל איך משלבים זאת בין ניקוי המדף העליון לתחתון?

"ההכנות לפסח – עבודת ה'!
כל זמן וכל מצב שהאדם נמצא בו, עליו להיות מודע שזהו חלק בלתי נפרד מעבודת ה' המוטלת עליו. אין נפקא מינה אם העסק הוא ברוחניות או אם הוא בגשמיות. לעולם, בכל מצב ובכל זמן, בכל נקודה שאדם נפגש עמה בחיים, ישנה נקודה של עבודת ה'.

… כולם יודעים שבאותם מעשים של נקיון הבית לפסח מקיימים מצות עשה מדאורייתא, וכן מצות לא תעשה, אבל בין הידיעה הזו, למצב בו נתון האדם בשעת הניקיון, במה עוסקות מחשבותיו באותה שעה- המרחק גדול. באופן טבעי, אדם שאינו עוצר את עצמו מעט ומתבונן, שקוע רק בשאלות מסוג: איך לנקות, מה לנקות וכמה לנקות. הקשר בין מעשיו לבין הקב"ה כמעט ונאבד לגמרי ח"ו."

(הרב איתמר שוורץ, "בלבבי משכן אבנה", חג הפסח, מידת הניקיון עמ' פ- פח)
אז התשובה שמצאתי לא קשה ליישום אבל בהחלט משנה את המבט. בתוך כל הניקיונות, הארגונים והבישולים, אני צריכה להיות מודעת, לחשוב ולהבין למה אני כל כך משקיעה… ואיך אני מחברת את הפסח שלי לפסח הרוחני.
ואיך אתן מתמודדות עם זה?
אשמח לדעת