סביר להניח שאסתר המלכה לא הכירה את הביטוי "אחריות תאגידית". לא בעברית ולא בפרסית ולא באף אחת מ־127 השפות שדוברו בממלכת אחשוורוש. אך היא אכן הכירה את המניע לפעולה ולהתנהגות הנגזרים מתוך "אחריות תאגידית",
וכך פעלה.

אחריות תאגידית הינה התנהגות אחראית. יושר, הגינות ונקיון כפיים, הם חלק בלתי נפרד מההתנהלות הרצויה לכל ארגון המכבד את עצמו. אם מוסד תורם כספים רבים לילדים במצוקה, אך בה בעת דוחק בברוטליות את רגלי מתחריו או מסכים עם ניצול עובדיו או מזהם את הסביבה – אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו רק משום שתרם ברוחב לב לנזקקים. במילים אחרות, אחריות היא התנהגות ראויה כוללת, כזו המתחשבת בחברה ובסביבה כולה.
התנהלות ארגונית זו  איננה פשוטה כלל ועיקר, משום שבאופן טבעי היא נוגדת את התנהלותם הטבעית של מקבלי ההחלטות בארגון, כאלו הרוצים להגשים את מטרותיהם ומטרות הארגון. הגשמת המטרות הארגוניות באה, לעתים מזומנות, על חשבון קידום מטרותיהם של אחרים – של העובדים, של המתחרים, של הסביבה ושל הציבור בכללו.
האדם הפרטי אינו שונה מתאגיד. האדם הפרטי מכיל מאווים, מטרות, חלומות ורצונות והרצון הבסיסי של הינו להטיב ולפעול למען עצמו. אדם בוגר ובעל ערכים "רואה" את הזולת ושואף להיטיב עם אלו הקרובים אליו דרך קשר דם, מגורים, או קירבה רעיונית או מגזרית.
היכולת לפעול למען כל העם, על כל חלקיו, דורשת בגרות נפשית נדירה. ברוב המקרים אדם פרטי ישאל את עצמו מה דורשת נתינה כזו, ומה תהיה מחירה. על אחת כמה וכמה כשמדור בהצלה ממשית, פיזית ורוחנית.
אסתר המלכה לא שאלה שאלות. היא למדה לדאוג לעצמה בבית הנשים, ומאחיינית של מרדכי היהודי היא הופכת  לאישה שיודעת לתמרן בין האנשים החזקים ביותר בממלכה. לא עוד מלכת יופי פאסיבית אלא מנהיגה מצווה, המתנה תנאים ודורשת למען עמה. לא עוד אשה שקטה וצייתנית אלא משפיעה על כל דורות המשך עם ישראל על ידי כתיבת המגילה עצמה, כפי שכתוב (פרק ט, כ"ט) וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף.

אסתר מקריבה קורבן אישי.
למגילת אסתר יש סוף טוב, ליהודים היתה אורה ושמחה, ששון, וגם יקר. מרדכי עולה מעלה מעלה בסולם ההנהגה ורצוי על רוב עמו. ואסתר? לא כתוב, אבל ברור לנו שאסתר נשארה עם אחשוורוש, רחוקה ממשפחתה, מקהילתה ומעמה.
ברגע האמת אסתר מתחייבת: "אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי".
היא מחליטה להקריב את עצמה למען הצלת עמה.
איך הפכה אסתר מהדסה האחיינית למלכה אמיתית? לא כמלכת היופי של הילדות המחופשות בגן, גם לא כמלכה דרך נישואין לאחשוורוש, אלא מלכת היהודים בזכות מעשיה?
ניחוש שלי: "אחריות".
לאסתר, כמו לכל אדם היתה זכות בחירה. כמו הבחירה הנתונה בידי כל אדם הרואה בעיניים פקוחות את המקום בו הוא נמצא את הכלים שקיבל ואת המעמד אליו הגיע.  התפקיד והיכולות שלו כאדם פרטי וכבעל תפקיד, כבעל השפעה בחברה או כשותף בהנהלה או בדרקטוריון – מכתיבים לו את היכולת לבחור דרך התנהלות. האם לנצל את הכלים הניתנים לו לטובתו בלבד או להקשיב לחוש האחריות התאגידית שבו לטובת הכלל.
אסתר המלכה בחרה בנו על חשבונה ואנו מודים לה על כל, כל שנה ושנה, בצום "תענית אסתר", בקריאה במגילה ובקישור הצלתינו מאובדן, למעשיה הגדולים.