הויכוח שמתעורר חדשות לבקרים על אחוז העובדים בקרב הציבור החרדי, ארגז הכלים שמוקנה בחינוך העצמאי, מספרם של "חוטבי העצים ושואבי המים" הנושאים על גבם את כולנו הגיע השבוע גם אלי, כאשר הצגתי שבדעת אפשר גם אחרת. חברות הנוהגות על פי ההלכה, ומספקות לעובדיהם תנאים מותאמים לאורח חייהם יכולות לגדול ואפילו להיות רווחיות. (ראו את הכתבה בכלכליסט).

אני רק לא בטוחה שבזה העניין.

אורנה סגל, מנכ"לית מנפאור ישראל מספרת על 20,000 חרדיים המחפשים היום עבודה. לפי סגל המחסום העיקרי הוא המעסיקים החוששים מהלא מוכר.

פנו אלי מחברת אשנב. חברת אשנב, עוסקת באיתור מקומות עבודה והתאמתם, לצורך שילוב עובדים עם צרכים מיוחדים. לא מדובר בעובדים ללא יכולות מתאימות. ההפך הוא הנכון. מדובר בעובדים שעברו מבחני התאמה ומיון. עובדים שהוכוונו למקצועות המתאימים להם ביותר, ועברו הכשרות על ידי גופים מובילים בעולם ההדרכה. ובכל זאת, נדרש מאמץ לשלב אותם במקום עבודה, ואפילו כאשר מדובר בסטאז" ללא יחסי עובד-מעביד.

סיור מהיר ברשת מראה שקיימות קבוצות של אנשים בתוכנו המתקשים למצוא עבודה ללא קשר לידע או הכישרון שלהם, וללא קשר להתאמתם למשרות ולסביבת העבודה. ביניהם עולים חדשים ממדינות מסוימות, אנשים בגילאים מבוגרים יותר, ובני מיעוטים. אנשים אלו מתקשים למצוא עבודה בגלל אותו חשש מהלא מוכר, בגלל דעות קדומות, בגלל שהם לא אנחנו, בגלל שהם "השונה".

לא הגיעה העת שאנו המעסיקים ניתן דוגמה אישית לחברה הישראלית ,נתמודד עם דעותינו הקדומות ומהחשש מהלא מוכר?

פורסם על ידי נילי דוידוביץ ב-03:34