מאד התרגשתי למצוא בין רשימת מדליקי המשואות לרגל יום העצמאות ה-70 את רחלי גנות. גנות, מייסדת ומנכ"לית של חברת "רייצ'יפ", המעסיקה כ-100 מתכנתות חרדיות, תרמה רבות לשילוב נשים חרדיות בתעשיית ההיי-טק.

הבחירה ברחלי גנות וההכרה הלאומית ביתרונות ההיי-טק החרדי, הזכירה לי שאלה שעלתה בכנס של העיתון "בשבע", בו השתתפתי לפני כחודשיים.
בדיון על שילוב חרדים וחרדיות בעבודה, נשאל מדוע חרדים צריכים לעבוד ב"חממות" – מקומות עבודה מותאמים, ולא משתלבים במקומות עבודה "רגילים". כמובן שיש כאן צורך הלכתי, אך מעבר לכך, חשבתי על צורך אחר.

"אתם בעבודה, סגירות אחרונות, או ישיבה חשובה, או טלפון שחייבים לענות לו. במקרה הטוב, אתם בדרך משם הביתה. עסוקים בשיחה צפופה עם הבוס. או קולגה. או בת הזוג שמבקשת שתקפצו לסופר, כי היא עסוקה בהסעות, או גם יוצאת היום מאוחר, קרה משהו בלתי צפוי אצלה במשרד. ואתם מחמיצים עוד שעת דמדומים. עוד אחת חלפה. עוד יום עבר. ולא חייתם באמת. ולא הרגשתם באמת. ולא אהבתם באמת. עבדתם. התפרנסתם. נלחצתם. רצתם. המשכתם במרדף האינסופי אחרי הכסף.

אתם בעיר הגדולה. או הקטנה. עוד מעט תקומו. לחוצים לא לאחר לעבודה. לא להיתקע בפקקים. לא להתווכח עם הילדים שלכם על המכנסיים, איפה התיק, צחצחת שיניים, למה אתה עושה לי את זה בכוונה, מה יהיה איתך הסוף, נו בחייך בואי נזוז כבר, רק לצאת מהבית, להיכנס לתוך האוטו ולהפליג לעבר מה בדיוק?

אולי הגיע הזמן לעצור ולשאול את עצמנו בדיוק את השאלה הזאת: לעבר מה בדיוק? לשם מה בדיוק? כי מתי הכסף הפך לתכלית, לחזות הכל, ולא לאמצעי להשגת אושר, רווחה, שקט. אם אתם כל היום בתוך המטריקס הזה כדי שיהיו לכם חיים, אז לאן הם בעצם נעלמו.

אתם לא מפספסים רק את שעת הדמדומים, או את השחר העולה, אתם מפספסים גם את הילדים שלכם, שהפכן לאמצעי להשגת הכסף. רק שלא יפריעו לכם בבוקר. רק שלא יתווכחו איתכם. רק שלא ימשכו זמן ותאחרו בגללם. וכשאתם מפספסים אותם, אתם מפספסים גם את עצמכם. אתם כבר לא באמת יודעים מי אתם. כלים על לוח השחמט של מי בדיוק? סטטיסטים במחזה שמי כתב עבורכם?"

אני חושבת שאנשים רבים יכולים להתחבר לתיאור הזה של אבישי מתיה (מתוך "מה אתם מפסידים כשאתם רודפים אחרי הכסף", ynet). אבל כשאני קראתי את הפוסט שלו, הוא דווקא האיר לי כמה דברים בנוגע ל"חממות". אז כתגובה לפוסט שלו וגם לשאלה שנשאלה בכנס, אני רוצה לספר לכם קצת על הלך היום של הנשים החרדיות העובדות בחברת "דעת", שבכנס היו מכנים אותה "חממה"…

קריירה מסוג אחר

כמו בחברות הי-טק רבות, גם כאן ב"דעת" לוח הזמנים צפוף וברגע שמסתיים פרויקט נכנס פרויקט חדש. כמו בחברות הי-טק רבות, העובדות עסוקות במהלך היום בהשלמת משימה אחר משימה, כשבאמצע יש איזו פגישת עבודה דחופה. כמו בחברות הי-טק רבות, גם כאן העובדות שואפות להעמיק את הידע המקצועי שלהן ולהיות הכי טובות במה שהן עושות.

ויחד עם זאת, הנשים החרדיות העובדות ב"דעת" ולמעשה בכל חברת הי-טק חרדית, שונות מעובדי חברת הי-טק טיפוסית.

העובדות החרדיות הן לא קרייריסטיות שעובדות עד 18:00. סדר העדיפויות שלהן שונה. ברשימה שלהן, מה שניצב במקום הראשון הוא הבית.

על פי היהדות, האישה היא עיקר הבית ומכאן נגזר הביטוי "עקרת בית". הכל סובב סביבה והיא הכוח העומד מאחורי הצלחת בני הבית. "חכמת נשים בנתה ביתה" אומר שלמה המלך במשלי. ולכן, בראיית האישה החרדית, בניית הבית היא פסגת הצלחותיה. למעשה, אני חושבת שבכל אישה, גם בזו הקרייריסטית, טמון הרצון של לעשות לביתה. אם כי האישה החרדית לא משאירה זאת בגדר רצון. וגם כאשר היא עובדת מחוץ לבית, היא עושה כל שביכולתה כדי להישאר "עיקר הבית", מתוך ידיעה שזוהי תכליתה. היא אולי מפסידה קצת את פיתוח הקריירה, אם כי מרוויחה את חינוך ילדיה ובניית ביתה, בהתאם להשקפתה.

כמובן שמיקום הבית בראש סדר העדיפויות לא בא על חשבון העבודה. כי כמו שכבר העידו מנהלי מרכזי פיתוח חרדיים אחרים, העובדות החרדיות מאד מקצועיות ומסורות.

זה יותר מתבטא בכך שהן מנהלות שתי קריירות ביד רמה.

במירוץ נגד הזמן

זה ניכר כבר ב-7:00 בבוקר, שעה שבה המשרדים אצלנו מלאים. למה? כדי לסיים את יום העבודה מוקדם יותר ולהגיע הביתה כדי להיות שם בשביל הילדים.

ומרבית העובדות לא קמו ב-6:30… אלא מוקדם מאד. וארגנו את מה שבאפשרותן לקראת היציאה לגן ולבית הספר. חלק אף הידרו והכינו ארוחת צהריים…

בזמן העבודה – הנשים מסורות ומשקיעות בצורה יוצאת מן הכלל. לא רק כי שגרת העבודה מכתיבה קצב מהיר, אלא גם כי הנשים החרדיות דואגות שלא יהיה חלילה גזל כלפי מקום העבודה.
אך בכל רגע פנוי, למשל בהפסקת הצהריים, הן חוזרות להיות עיקר הבית, כשעל הקו הבעל או הילד, שואלים היכן הבגד, איפה המשחק ומתי לאסוף את הקטן מהחוג?
וגם בשיחה הקצרה בזמן הכנת הקפה… הנשים משתפות בנושא החשוב להן ביותר: הבית. תוכלו לשמוע על החכמות של הילדים, על תעסוקה מומלצת לימי החופשה ועל איך שמתקדם הניקיון האינטנסיבי לפסח.

ובסיום יום העבודה. האישה החרדית לא הולכת לאיטה הביתה. היא פשוט 'טסה'. כי החלק השני של יום העבודה מתחיל ברגע שהכרטיס מועבר… רובן ממהרות לאסוף את הקטנים מהמטפלת, מהגן וגם מבית הספר.

בבית, הנשים החרדיות עובדות סביב השעון כדי להיות הרעיות הכי טובות והאימהות הכי משקיעות. חשוב להן לנהל בעצמן את הבית ושהכל יתקתק – שיהיה אוכל ביתי, שהבית יהיה מסודר, להספיק לכבס ולגהץ… הן רוצות בית מלא ילדים, ורוצות להיות שם בשביל כל ילד. הן דואגות לכל צורך שיש במשפחה, ולכן אחת משלימה היום שעות כי אתמול לקחה את הילדה לקלינאית תקשורת. והשניה מספרת על התחפושת שתפרה בעצמה לבנה.

ואני מהצד, רואה את המאמצים האדירים שהן משקיעות בשילוב העבודה והבית. ונותר לי רק לומר שהדרך שבה הן מנהלות את שתי הקריירות האלו, פשוט מעוררת הערצה.
נכון. האישה החרדית העובדת בהחלט עסוקה. אם כי היא התיאור של מתיה, לא מייצג אותה. כי בניגוד לאנשים שעסוקים במרדף אינסופי, העובדות החרדיות לא שוכחות את עצמן.

הן לא מפספסות את הילדים שלהן, כי הן דואגות להגביל את שעות העבודה כך שיתאפשר להן להיות איתם כמה שיותר.
הן לא תעבודנה במקום שלא מקבל את סדר העדיפויות שלהן. הן כמובן בוחרות מקום עבודה מקדם ומספק, אך כזה שגם מבין שהבית ניצב בראש הרשימה.
וה"חממה" בהחלט מאפשרת זאת. מקום עבודה המותאם לנשים חרדיות מאפשר לצאת ולאסוף את הילד בזמן, גם כשיש פרויקט לחוץ ולוח זמנים ללא פשרות. מקום העבודה מאפשר להיות עם הילדים בימי מחלה, גם כשזה הילד השישי שחולה החודש ברצף. מקום העבודה שמח על כל הריון נוסף, ולא חושב על היעדרויות לצורך בדיקות ועל חופשת לידה.

כי למקום העבודה חשוב באמת שהעובדת תצליח לשלב בין פרנסה לבין שמירה על אורח חייה וחיי המשפחה, כפי שהיא רוצה לשמרם.

ולסיום, אני רוצה לשגר ברכות חמות לרחלי גנות מכל חברת דעת!
הבחירה בך מחזקת את העשייה של כולנו