השבוע ביקרתי בשכונה בה גדלתי ברמת גן. ראיתי את הבית בו גרנו, עברתי דרך בית הספר והספריה העירונית, אפילו ביקרתי בבית סבא וסבתה. אבל המחמם ביותר היתה שיחה עם השכנה מאז.

הם משפחה חילונית שגרו קומה מתחתינו. עם ילדים בגילאים שלנו.

דיברנו על יחסי הקירבה, השיתוף בין האמהות בשמחות, בתובנות, ובהתלבטויות.

סיפרתי לה שבנוסף למשחקים וטלפון הלבן המפורסם, היה שיתוף גם בין הבנות בחוויות הביתיות ולעולם אזכור את דרישות הניקיון לפסח שלה.

אז, וזה היה לפני לא כל כך הרבה זמן, למדו בבית הספר החילונים תורה ומשנה ואפילו הלכות.

אז, החילונים הגיעו בחגי תשרי לבית הכנסת ותמיד תמיד לתפילת יזכור.

אז לא היה מושג של חמץ בפסח

וזה היה לפני פחות מדור.

מדברים הרבה על לימוד מקצועות הליבה לחרדים. לא מדברים על לימוד מקצועות הליבה, הלב היהודי, לחילונים. לא מדברים על מתן ארגז כלים המבוסס על ידע במקורות casino online שיחליף את ארגז הזילזול. לא לומדים את טעמי המנהגים, בכלל מה הם המנהגים שלנו.

החרדים מעלים על הנס את החינוך "בדרך ישראל סבא", כלומר, ללא שינוי מאיך שהיה פעם.

מחנכים כמו פעם, מעריצים את פעם, מתלבשים כמו פעם. אבל פעם גם חשבו על כל העם. עשו למען כולם, לא זנחו אף יהודי, לא ויתרו עליו. ואנחנו? האם אנחנו נלחמים בבורות החילונית ובהתבוללות או רק שומרים על הילדים שלנו?

כאשר אני שואלת יותר את עצמי מה זה יהודי, מה עושה אותי ליהודיה מעבר לעובדה שנולדתי כך, איפה המקום של ה" בחיים שלי. מהי זהות יהודית ומה הזהות שלי ואיך אני טורחת לקשר בין השניים, אני יוצאת מהאדישות ומשגרת החיים ונלחמת למען היהדות שלי וכאשר אני פותחת את זה לרב שיח ומעלה על נס את הדיון ומאפשרת לכל אחד מאיתנו, דתים וחילונים לחפש את המשמעויות שלו בזהות היהודית, אזי אני מחזקת את כל ישראל אחים