חג הפסח הוא החג הראשון בחגי "שלושת הרגלים", הנחוג בחודש ניסן, אשר הינו לפי לוח השנה המקראי, "ראשון … לחודשי השנה" (שמות י"ב 2). בחג הפסח נחגג מאורע חשוב ומכונן בתולדות העם היהודי –היציאה ממצרים, המסמלת גם את שלב המעבר ממצב של שעבוד ועבדות למצב של חירות.

כינויו הרשמי של החג הוא על שם קורבן הפסח, המציין את מכת בכורות ואת פסיחתו של הקב"ה על בתי בני ישראל ועל בכורותיהם. יחד עם זאת, לחג שלושה שמות נוספים – חג החירות, חג המצות וחג האביב. השמות "חג החירות" ו"חג המצות" קשורים לא רק למשמעות ההיסטורית והלאומית של החג, אלא גם למהותו ברמה האינדיבידואלית. השם "חג האביב" מציין את משמעותו החקלאית – המועד בו מתחיל קציר השעורים, שהם התבואה הראשונה.

זמן חירותנו

היציאה מעבדות לחירות אותה חוגגים בחג הפסח היא כפולת פנים – חירות במובן הלאומי וחירות במובן האישי. במובן הלאומי, מציין חג הפסח מאורע היסטורי, לאומי ודתי חשוב, בו מוגדרת לראשונה לאחר שנים של שעבוד ושל עבדות, זהותם של בני ישראל כעם. במקביל, לחירות ישנה גם משמעות במישור האישי.

החירות המהותית, שאיננה קשורה כלל למעמדו החברתי של האדם, היא היכולת להיות נאמן לעצמיות הפנימית ולבצע בחירות אישיות שאינן מושפעות מהכלל

בהקדמה להגדת פסח כתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק: "ההבדל שבין העבד ובן החורין איננו רק ההבדל מעמדי, מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר וזה הוא בלתי משועבד. אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חרות, ולהיפך – בן חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החרות הצביונית (=המהותית) היא אותה הרוח הנישאה שהאדם, וכן העם בכלל, מתרומם על ידה להיות נאמן להעצמיות הפנימית שלו… מה שאין כן כבעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מעורים בתכונתו הנפשית העצמית, כי אם במה שהוא יפה וטוב אצל האחר השולט עליו איזה שליטה שהיא, בין שהיא רשמית בין שהיא מוסרית, במה שאותו האחר מצא שהוא יפה ושהוא טוב".

הרב קוק עושה הבחנה בין חירות מעמדית ובין חירות מהותית; החירות המעמדית קשורה למעמד חברתי ולמצב היסטורי, בעוד שהחירות המהותית היא תכונה פנימית, היוצאת מכוח אל הפועל. החירות המהותית, שאיננה קשורה כלל למעמדו החברתי של האדם, היא היכולת להיות נאמן לעצמיות הפנימית ולבצע בחירות אישיות שאינן מושפעות מהכלל. בהקשר זה, אומר הרב קוק, ישנם עבדים שהם בני חורין ובעלי שאר רוח ואדונים שהם עבדים ברוחם, ואינם מסוגלים לבצע בחירות שאינן תלויות בנורמות חברתיות מקובלות.

לדעת לבחור

כל אחד ואחת מאיתנו נולד לשבט.

נולדתי לשבט הנשים, נולדתי לשבט הישראלים, נולדתי לשבט הדתיים, נולדתי כחלק מהרבה שבטים, ומרגע צאתי לעולם כל אחד ואחד מהשבטים אליו אני שייכת החדיר בי את האמונות והדעות שלו. מה מותר ואסור, מה יאה ומה מוסרי, מה ראוי לעשות ועוד ועוד.

כאשר אני, ככל אחד מאיתנו, נמצאת לפני ביצוע החלטה מסוימת, לאחר ששקלתי את כל ההיבטים פתאום קופצת לה השאלה הנשאלת ביותר בעולם: "מה יגידו?". האם השבט שלי יראה את הבחירה שלי בחיוב או בשלילה? היכולת לבצע את הבחירה הפנימית שלי היא החרות עליה מדבר הרב קוק.

כאשר עובדת דעת בוחרת בעבודה כקריירה משנית לבית, האם הבחירה הזו מתבצעת מתוך אמת פנימית או כי כך חונכה, או אולי כי זה מה שהשבט המשפחתי או הקהילתי מצפה ממנה?

כאשר חברתה לצוות בוחרת לעבוד במרכז פיתוח, השומר על גדרי הצניעות, האם זו החלטה אישית שלה או המשך המסלול שנקבע על ידי הוריה ו..השבט לתוכו היא נולדה?

האם כאשר אני מקבלת החלטה לטובתן של העובדות וקידומן האישי, זוהי החלטה פנימית או שגם אני מסתכלת מאחורי הגב ובודקת "מה יגידו?".

אין תשובה אחת לשאלות האלו, לא עבור כל אחת מאיתנו ולבטח גם לא עבור כלל ההחלטות שכל אחת קיבלה בחייה. הכוח שלנו להחליט מדי יום מגיע בד בבד עם הכוח לבדוק מהיכן מגיעה ההחלטה ולבחור מתוך מה שאנחנו ולא מתוך מה שאנחנו רוצים שיחשבו עלינו.

חברת "דעת" מאחלת לכול עם ישראל חג חירות שמח – ברמה הדתית והלאומית וגם ברמה האישית.