כשביקשנו להשיק את האתר המעודכן של דעת, מצאתי את עצמי מגשימה את רצונותיי שלי, העיצוביים והטכנולוגיים. אני רגילה להגשים את רעיונותיהם וחלומותיהם של אחרים דרך בניית האתרים, אך לרוב אינני מספיקה להיטיב את אתרי שלי. בסולם סדרי עדיפויותיי, הלקוח תמיד ראשון. בחיוך חשבתי על התירוץ השחוק שהשתמשתי בו מעת לעת, כי כאשר מדובר באתר שלי הרי ש"הסנדלר הולך יחף". קל יותר לעבוד עבור מישהו חיצוני המשמש כקהל, המייצר דרישות ומצפה לסיפוקם. תחושה של אתגר מלווה כל צעד, והדהוד של מחיאות כפיים משמש רוח גבית והמרצת אנרגיות.
משחק או עבודה
"כל העולם במה, וכל אנשיו ונשותיו שחקנים הם. יש להם את כניסותיהם ואת יציאותיהם, ואדם אחד משחק תפקידים רבים." (שייקספיר, 'כטוב בעיניכם' )
רוב מחזותיו וכתביו של וויליאם שייקספיר, עוסקים במהות החיים, או במדויק יותר – בבירור תכלית החיים באופן כזה או אחר. המוטיב החוזר ביצירותיו הוא ללא ספק אפסותו של האדם, הנתון לחסדי גורלו הקבוע מראש והטראגי ברוב המקרים, ללא כל יכולת להשפיע על מהלך השתלשלות (או במקרה של שייקספיר, התדרדרות) העניינים
למעשה, בניגוד לתפיסתו של שייקספיר, לא "כל העולם במה", ואנחנו… לא תמיד שחקנים שאין ביכולתם להשפיע על השתלשלות העניינים.
בשונה מהעבודה החיצונית, למשל במשרד, המכתיבה לנו לשחק על הבמה לקול תרועות הקהל/הלקוחות, בעבודה הפנימית, על עצמי, אני באמת יכולה לשנות משהו, שכן אינני בתפקיד השחקנית. וזוהי העבודה הקשה יותר, כיוון שקל יותר לשחק על הבמה מאשר לעבוד בבית. על הבמה זה משחק. בבית זו עבודה.
העבודה על אתר "דעת" היא דוגמא לעבודה שבאה בפנים, שכן היא מייצגת במידה רבה את עצמי, את העובדות ואת המהות של "דעת". הפעם ללא צורך להתאים עצמנו לדרישות הלקוח. הפעם אנו לא שחקנים.
עד כמה שזה יכול להישמע מוזר, החיים שלנו הם כמו מחזה שנכתב מראש, שכן כולנו נמצאים במסלולים מסוימים המתווים לנו את הדרך בה נלך וכולנו נולדנו עם מידות מסוימות הטבועות בנו. התסריט קיים, השחקנים נוכחים, העלילה כבר ידועה. יחד עם זאת, ניתנה לנו זכות אחת נדירה: לשבת על כיסא הבמאי, לשער לפני כולם את סופו של המחזה, ולשנות אותו באופן בו נוכל לשפר את דרכנו ולתקן את עצמנו, בהתאם ליעדים שהצבנו.
אינני נביאה, ואינני יודעת מה יילד יום, אך בדרך כלל אני נמצאת על מפת אירועים כלשהי, מתוכננת להיום, למחר ולשבוע הבא. אם אני רוצה שהתשבץ יראה אחרת, אני יכולה להחליט על שינוי התוואי, ולהתחיל להתקדם אל עבר היעד.
כיצד? על ידי עבודה, להבדיל ממשחק.
העבודה הפנימית הזו שבאמצעותה אני מתקדמת אל היעדים שהצבתי לעצמי, היא שממקמת אותי "מעל הבמה", כמישהי שבניגוד לתפיסה של שייקספיר, בעלת השפעה על השתלשלות העניינים.
אם נצליח להתעלות אל מעל הבמה; אם נדאג לעצמנו ונשקיע בכך מאמצים; אם נצליח להיות ממוקדי מטרות עבור עצמינו; אם נעצור מידי פעם את מרוץ החיים על מנת לבדוק היכן אנו נמצאים מול המטרה שהצבנו לעצמינו – אזי בניגוד לגיבוריו הטראגיים של שייקספיר, נוכל להיות הבימאים של חיינו אנו.
משם ואילך השמים הם הגבול.
