כ"ט בנובמבר 1947.

ירושלים תחת שלטון המנדט הבריטי. באו"ם מתקבלת הצעת החלוקה. על פי ההצעה יחולק שטחה של ארץ ישראל למדינה יהודית ולמדינה ערבית. ירושלים תהיה עיר בינלאומית הנשלטת בידי מושל מטעם האו"ם ומועצת תושבים. מיד לאחר ההחלטה פורצים קרבות בירושלים ובערים המעורבות, ביישובים היהודיים ובצירי התנועה בכל רחבי הארץ. בתום מלחמת השחרור מחזיקה ישראל בחלקה המערבי של העיר ובהמשך מכריזה על ירושלים כבירתה של המדינה הצעירה. במשך 19 שנה נותרת ירושלים הבירה כעיר חצויה. "העיר אשר בדד יושבת ובלבה חומה".

כ"ח באייר תשכ"ז.

במהלך מלחמת ששת הימים ישראל מחזירה לשליטתה את חלקי העיר המזרחיים שהוחזקו עד אז בידי הירדנים. לשטחה של ירושלים נוספים שטחים רבים ובהם גם שכונות וכפרים ערבים. האו"ם אינו מכיר בסיפוחה של מזרח העיר.

למעשה, למרות שחרורה ירושלים נותרת מחולקת. מערב העיר נחשב לשטח יהודי בעוד יהודים שמתגוררים במזרח העיר מוגדרים "מתנחלים", כאילו אינם גרים בלבה של בירת ישראל.

התקשורת מספרת על עיר ששיעור החרדים והערבים באוכלוסייתה הולך וגדל בהתמדה, וכבר אינה מהווה בית טבעי לעם ישראל על כל פלגיו. הכתבות מתארות עיר אשר חצויה בין מזרח ומערב, עיר שבליבה חומה לאומית, רעיונית ומגזרית.

האם ירושלים, העיר שמסמלת אחדות, אכן חצויה?

למה ירושלים תמיד שתים ?

לָמָּה יְרוּשָלַיִם תָּמִיד שְתַּיִם, שֶל מַעְלָה וְשֶל מַטָּה
וַאֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת בִּירוּשָלַיִם שֶל אֶמְצַע
בְּלִי לַחְבֹּט אֶת רֹאשִי לְמַעְלָה
וּבְלִי לִפְצוֹע אֶת רַגְלַי לְמַטָּה.

וְלָמָּה יְרוּשָלַיִם בְּלָשוֹן זוּגִית כְּמוֹ יָדַיִם וְרַגְלַיִם,
אֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת רַק בִּירוּשָל אַחַת,
כִּי אֲנִי רַק אֲנִי אֶחָד וְלֹא שֲנַיםִ

(יהודה עמיחי)

 

למה ברבים? שואל עמיחי, למה אי אפשר להסתפק באחת?

במדרשי חז"ל ירושלים מוצגת כמעט תמיד כנקודת חיבור – המאחדת את ירושלים של מטה עם ירושלים של מעלה, מחברת בין יראה ושלום, מתבטאת בין אדם לא‑לוהיו וגם בין אדם לחברו, מדברת אל המח ונוגעת בלב, ירושלים של העבר וזו של העתיד – 'עיר שחוברה לה יחדיו'.

דומה שיש בירושלים כמיהה ויכולת, רצון וכוח, שחותרים ללא לאות לאחד ולחבר בין חלקים שונים, ואם בכל זאת הפירוד גובר, העיר אינה עומדת בכך; מאליו מתרחשים הקרע, החלוקה, החורבן.

קיץ 2016.

אזור המרכז מהביל. לאן נוסעים לנשום אויר? לירושלים.

העיר שוקקת חיים. יהודים, נוצרים וערבים, דתיים וחילונים ועוד זן אחד. ירושלמים.

לא, אינני מתכוונת לאנשי שכונה או כת כזו או אחרת על לבושם האותנטי… אני מתכוונת לאנשים המיוחדים המאחדים ומכילים בתוכם את כולנו. אנשים שלמתבונן מבחוץ נראים כסתירה מהלכת, כשילוב של תרבויות, אולם על פניהם נהרה של אמונה בצדקת הדרך וחיוך של סובלנות.

אנשים שמחברים לה יחדיו. ירושלמים שמשלימים את התמונה, ויחד עם הקדושה, האווירה והאבנים תורמים להפוך את ירושלים למה שהיא.

צילמתי שניים מהם.