את הדעה הזו, אני שולחת הפעם ממרחק. באמצע ביקור קצר בלפלנד המדהימה, עצרתי לכמה רגעים כדי לחשוב כמה יפה וכמה שונה כאן.
למרות הקור העז ששורר בלפלנד, אי אפשר שלא להתפעל מהמראות הייחודיים, מהשלג האינסופי ומתופעות טבע כמו הזוהר הצפוני.
אבל לא רק הנוף מעורר השתאות.

בפינלנד, בה אני מבקרת עכשיו, מונהגת מדיניות רווחה מעולה, המיטיבה עם כל התושבים. המקומיים לא צריכים להתמודד עם הבעיות הכלכליות והביטחוניות שאנחנו מכירים מהארץ, אין במדינה משבר תקציבי וגם מערכת החינוך מעוררת התפעלות. אפילו המהגרים לאזור, לא נתקלים בגזענות אלא נקלטים בחום.

ועם כל זאת, עם הנופים היפים ועם המדיניות האדיבה, אחוז ההתאבדויות באזור גבוה מהרגיל (בישראל, לעומת זאת, שיעור ההתאבדויות הוא בין הנמוכים בעולם המערבי). החוקרים מעלים מספר סיבות לתופעה, למשל תופעת הימים הקצרים של חורף והארוכים של הקיץ, והיציבות החברתית-כלכלית שגורמת לאזרחים לחוסר מיומנות בהתמודדות עם מצוקות החיים היומיומיות.
סיבה נוספת היא צורת ההתיישבות. רוב האוכלוסייה מתגורר בחוות ובכפרים קטנים ומבודדים. כך שגם הבדידות היא מקור הבעיה.
לא טוב היות האדם לבדו

למרות הקור העז ששורר בלפלנד, אי אפשר שלא להתפעל מהמראות הייחודיים, מהשלג האינסופי ומתופעות טבע כמו הזוהר הצפוני.
אבל לא רק הנוף מעורר השתאות.

גם בתורה אנחנו מוצאים עדות לכך שחברה חשובה לכל אדם: "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב" י"ח). נראה שבנו, בישראלים, התפיסה הזו מושרשת. בארץ הנטייה היא לא להתבודד, אלא להפך ליצור קשרים ולהתחבר, מתוך אכפתיות אמיתית.
נכון שלעומת הלאפים ההתמודדויות שלנו קשות יותר, אבל ה"ביחד" הישראלי יוצר את השינוי הגדול. ביחד קל יותר להתמודד ולהתגבר, ויותר מכך- ביחד אפשר לצאת מחוזקים יותר.
וזה מוביל אותי ליוצא מן הכלל:
בחירות 2015
האווירה שיש לפני הבחירות יוצרת תחושה מפולגת ולא נעימה. תחושה שמחלישה את האחדות הישראלית בכלל ואולי גם כל אחד בפרט.
דווקא עכשיו חשוב לשמר את האחדות, ולא להעצים את הפערים בהשקפות השונות. אפשר לתת במה לכל דעה ומפלגה בצורה מכובדת וללא השמצות. כך נשמור על העוצמה שלנו בכל מצב.