העולם מלא בהמצאות שמטרתן לחסוך לנו זמן. החל מהמחרשה והגלגל, וכלה בwaze , ובין לבין, מכשירים חשמליים שחוסכים לנו זמן בפעולות ידניות ומתישות כמו ניקוי, בישול, כיבוס. האינטרנט מחליף ומקצר את הפעולות שהצריכו סבלנות וכיתות רגליים, כמו השוואת מחירים, עמידה בתורים, קניות . ואפילו החוקים החדשים עומדים לצד הזמן שלנו, ודואגים לזמני ההמתנה  בקווי שירות לקוחות.

ועדיין, לכולנו אין זמן.

השינויים הטכנולוגיים היו אמורים לשחרר לאדם הממוצע המון שעות ביממה. הם קיצרו תהליכים וחסכו המון עבודה, ולכן כולנו היינו צריכים להרגיש שיש לנו הרבה יותר זמן פנוי, לדברים שבאמת חשובים. מבחינה לוגית, אמורות היו להיות לנו יותר מדי שעות פנויות וחופשיות, בהן נוכל ליהנות מתחביבים, להדק את הקשרים המשפחתיים, לפתח את העצמי שלנו.

אבל במציאות, קורה בדיוק הדבר ההפוך: אם יש משהו שמאפיין את התרבות האנושית המודרנית, הרי זהו עומס המשימות ביחס למעט מאוד זמן פנוי. כולנו עסוקים יותר, עמוסים בעבודה, כורעים תחת נטל המשימות שרק הולכות ומתרבות, ורק בקושי מצליחים לחלץ לעצמנו זמן אישי ופרטי.

קראתי מאמרים שונים המנסים להבין לאן נעלם הזמן. מה אנחנו עושים היום שלא עשינו בעבר.

אבל נדמה לי ששאלה מעניינת לא פחות היא למה אנחנו בוחרים למלא את הזמן שלנו בעיסוקים שונים. למה אנחנו בוחרים שלא יהיה לנו זמן פנוי?

אנחנו בוחרים שלא יהיה לנו זמן פנוי, כי אנחנו רוצים להתקדם.

כתוב בקהלת רבה: יש לו מנה רוצה מאתיים, יש לו מאתיים רוצה ארבע מאות. ולכן,  אין אדם מת וחצי תאותו בידו.

האדם תמיד רוצה להתקדם, וטוב שכך.

טוב שהאדם רוצה להתקדם רוחנית. טוב שהאדם רוצה להתקדם מקצועית. ואפילו טוב שהאדם רוצה להתקדם מבחינה גשמית וחומרית. שאם לא היה טבועה בנו התכונה הזו, של אי הסתפקות במה שיש, היינו כולנו עוד חורשים את השדות בעבודה ידנית. אילולי מידה זו, האנושות לא היתה מתקדמת. לא מבחינה חומרית ולא מבחינה רוחנית.

לא היינו ממציאים המצאות שפתחו דיונים מעמיקים ומחכימים בהלכה.

לא היינו חושבים על רעיונות שדרשו מאתנו בחינה מחשבתית שגם חידדה את הצד ההשקפתי.

לא היינו נהנים מלחפור וללמוד ולפצח סוגיות העומדות ברומו של עולם, וגם סוגיות ש"סתם" מעניינות אותנו.

 

הרצון שלנו להתקדם מעורר בנו צמא לעוד ועוד. הצמא דוחף אותנו למלא את שעות היום כדי להשקיט אותו.

כולנו אוהבים שגרה. אבל דווקא בתחום הזה של למצוא את הדבר שיקדם אותי עכשיו, אי אפשר להצמד לשגרה. כי מה שקידם אותי אתמול ושלשום ולפני חודש, כבר עשה את שלו. עכשיו על מנת שאוכל להתקדם, אני זקוקה למשהו אחר. ואת המשהו האחר הזה, אוכל למצוא רק אם אקשיב לעצמי.

וכדי להקשיב לעצמי, אני זקוקה ל…. לא, לא לזמן. לרצון לשאול, ולאומץ להקשיב.

 

קח אותו לאט את הזמן
העולם עוד יחכה בחוץ
קח עוד שאיפה מן הזמן
שתי דקות לפני ההתפכחות.

להתמכר ללב המתפרע
לדמיון המתפקע
ולאושר הנוגע
בעומק הכאב.

אתה עוד תגלה את העולם
אם תרצה או לא תרצה
יש עוד זמן להשתנות
מן הקצה אל הקצה. ….

עניין של זמן / אהוד מנור