הערך המוסף של החופש הגדול
מאת: נילי

יסוד גדול ביותר חידש לנו הספר "פחד יצחק" בנושא היחס הנכון לכל מועדי ישראל. המוטו של הספר, שנכתב במקורו ביידיש, מתורגם לעברית בערך כך (כמובן שביידיש זה נשמע יותר טוב…): "יש להקפיד שלא לומר שהחג "עבר" עלינו. הלשון הנכונה יותר להשתמש בה היא: "הרווחנו את החג"". מי שאומר שהחג "עבר" עליו, מבטא, למעשה, יחס של ארעיות לימי החג. החג היה אירוע טוב לשעתו, אולי מעין פסק זמן מהשגרה או חופש רגעי מלחצי החיים, ובהווה לאחר שהחג חלף ונשכח, חוזרים לשגרה. מצורת ביטוי זו משתמע, כי החג לא הטביע את חותמו על העתיד, ולא נמשכה השפעתו לזמן שאחריו. יחס שכזה בודאי שאיננו הולם את גודל המאורע והמשמעות של "מועד" בלוח השנה העברי.

אחת ממטרותיו של כל חג היא להותיר בנו את חותמו, על מנת שנגיע למצב בו לאחר החג נמשיך בדרכנו עם מטען חדש שהוסיף לבניין הרוחני שלנו. אכן, החג הסתיים, ימיו הספורים חלפו, אך הוא השאיר בנו חותם, ומעתה אנו מצוידים בתוספת חדשה הקשורה ללקחיו העמוקים של החג. וכך צריך המצב להיות בכל חג ובכל מועד.

ומה בקשר לחופש הגדול?
האם בסיום החופש נסמן "וי" וננשום לרוחה? "עוד חופש עבר. כולם בריאים ושלמים. עשינו את זה". במקרה זה, אמנם ניתן להשתמש בביטוי "החופש עבר עלי"… אך אפשר גם אחרת. ייתכן, כי ילדי ירוויחו החופש חוויות חדשות של לימוד והתנסות, הייחודיות רק לחופש. לדוגמה: החשיבות של תכנון סדר היום גם כאשר לא קיימים לחצים או מחויבויות, הערך של השמירה על המסגרת ויחד עם זאת, ההנאה . שבגמישות ובחוסר המחויבות, היכולת ליהנות מלא לעשות כלום, ההנאה מלימוד לשם הלימוד עצמו ללא קשר לציונים, להכרח או למורים, היכולת להחליט לבד מה לעשות היום ויתרונות רבים נוספים הייחודיים רק לחופש, הכול בהתאם לילד ולבית.

החופש הגדול איננו חג ואיננו מועד. ערכו הרוחני הוא לא מובן מאליו, אלא הוא פועל יוצא מההשקעה שמשקיעים בו, הן במובן החיובי והן במובן השלילי. היהדות נותנת מקום לסוגים שונים של "חופש", כאשר משמעות החופש איננה בזבוז זמן אלא שינוי מסגרת. אפילו המשפט, "שינה בשבת תענוג", איננו מתפרש כפשוטו אלא כ"שינוי" – הלימוד בשבת שונה מהלימוד בימות החול. השינוי בשבת הוא התענוג: הלימוד ללא לחץ של זמן וללא עיסוקי היומיום המטרידים, ומתוך מקום של "נשמה יתירה". לשינוי מסוג זה ישנו ערך גדול ביותר.

אחת ממטרותיו של כל חג היא להותיר בנו את חותמו, על מנת שנגיע למצב בו לאחר החג נמשיך בדרכנו עם מטען חדש שהוסיף לבניין הרוחני שלנו. אכן, החג הסתיים, ימיו הספורים חלפו, אך הוא השאיר בנו חותם, ומעתה אנו מצוידים בתוספת חדשה הקשורה ללקחיו העמוקים של החג. וכך צריך המצב להיות בכל חג ובכל מועד.

הבחירה להסתכל על החופש כשינוי מסגרת בעל ערך חיובי, אמנם, לא תמנע בהכרח משפטים, כדוגמת: "אימא משעמם לי" או את המשאלה, הכמוסה של כל אחת מהאימהות, לקיצור החופש הגדול, אך היא בהחלט מקלה עלי את ההתמודדות ומאפשרת גם לי, כאימא, להתרכז ביתרונות החופש הגדול ולא בחסרונותיו.