צדקה מתחילה מהבית
מאת: נילי

"קמחא דפסחא" האחרון גרם לי להרהר בנושא הצדקה לעניים בפרט ולנזקקים במובן הרחב יותר. לכולנו ברורה החשיבות הגדולה של נתינת צדקה לנזקקים, ולמעשה ברגע שרובנו שומעים על מקרה נוגע ללב המספר על מישהו הזקוק לעזרה, אנו ממהרים לתרום, כל אחד כפי יכולתו.

אם כי לצערנו יש כיום כל כך הרבה נזקקים… פרטיים ומוסדות, משפחות, קהילות שלמות ועוד ועוד. קמפיינים חוצי יבשות מספרים לנו על נזקקים רחוקים ובקשות לתרומות נשמעות ללא הרף, גם לפני שאנו משלמים על מוצר כלשהו בחנות.

ולאור כל זאת, אני שואלת- כיצד נבחר למי לתת?

עניי עירך קודמים

נאמר בהלכות מתנות לעניים, משנה תורה: "עני שהוא קרובו, קודם לכל אדם; ועניי ביתו, קודמין לעניי עירו; ועניי עירו, קודמין לעניי עיר אחרת…"

אז לאחר שדאגתי לביתי שלי, חז"ל הנחילו לנו כלל אצבע: עניי עירך קודמים.

אך מי הם עניי עירי? האם אלו שגרים בעיר שלי פיזית? האם אלו הקרובים אלי רעיונית, למשל בעלי אמונות זהות לשלי? או אולי אלו שקרובים לליבי?

ובעצם, מה עם עניי עיר אחרת? מה עם ילדים באפריקה, ונפגעי אסונות טבע? אם כל אלו שיש ביכולתם לתרום יתרמו לעניי עירם, מי יתרום לאותם נזקקים באזורים שאין מי שיתרום להם?

ניתן להניח כי כאשר ניתנה הקדימות הזו, ידעו חז"ל כי לא בקלות נבחר לתת לעניי עירנו. את העיר שלנו אנו מכירים היטב וגם את העניים שבה. לאדם קל יותר לתת לשונה ממנו, לרחוק, לזה שבעיר אחרת, ועל ידי כך למתג עצמו כמוצלח יותר.

על ידי כך שחז"ל מאדירים את הקרוב, הם למעשה מעלים אותו רגשית לרמה השווה לכל אלו הרחוקים וכך דואגים שלא נתעלם ממנו. ובעיני הכוונה כאן היא לא רק לדאוג לאלו הקרובים אלי פיזית ומתגוררים בעירי, אלא גם לקרובים אלי רעיונית. כאשר אני מזדהה רעיונית עם קבוצה מסוימת, למשל מבחינת אמונה, אנו הופכים לקהילה אחת, מעין עיר וירטואלית, ולכן גם לנזקקים מאותה קבוצה יש קדימות.

חשוב להוסיף כי חז"ל לא התכוונו לשלול נתינה למי שאינו קרוב אלי ונמצא בעיר אחרת. למעשה ישנה חשיבות בחלוקת הצדקה לכמה שיותר נזקקים, וכך אמר הרמב"ם: "כשיתן האדם למי שראוי אלף זהובים בבת אחת לאיש אחד ולאיש אחר לא נתן כלום – לא יעלה בידו מדת הנדיבות במעשה האחד הגדול כמו שמגיע למי שהתנדב אלף זהובים באלף פעמים . ונתן כל זהוב מהם על צד הנדיבות". כלומר, לפי הרמב"ם, עדיף לתת לכל אחד מ-1000 נזקקים שקל, מאשר לתת 1000 שקלים לנזקק אחד…

וכאשר אני כבר מעוניינת לסייע לעניי עירי תחילה, פיזית ורעיונית, ולכמה שיותר, נראה כי עלי להיות בעלת ממון רב כדי לסייע לכולם. למעשה זה לא מחייב כלל, שכן ידוע כי שמונה מעלות יש לה לצדקה והמעלה הגדולה מכולן היא דאגה לפרנסה לנזקקים. זוהי מעלה יפה המראה כמה חשוב לרומם כל אדם, כך שלא נדאג לרווחתו רק בהווה, אלא גם לכך שלא יזדקק לעזרה מהזולת בעתיד.

תרומה לקהילה

הקפדה על "עניי עירך קודמים" ותרומה לכמה שיותר נזקקים לא רק מסייעת לכל אינדיבידואל שנזקק. יש כאן גם תרומה לכלל, לקהילה כולה.

"קהילה" נוצרת מגרעין חברתי חזק, מקשרים רבי שנים ומחיבור רעיוני משותף. תרומה למי שקרוב אלינו באמת, קרוב לבית, בלי אגו וגאווה, ומתוך אכפתיות, מחזקת את הקשרים שבין איש לרעהו בקהילה, יוצרת אחווה ושיתוף, וקהילה הרבה יותר מאוחדת ושוויונית.

וחרדיים אני מאמינה שיש ביכולתינו ליצור מקומות עבודה לנשים דתיות וחרדיות. אנו שמכירים את צרכיהן של הנשים ואת הלך רוחן, את יכולותיהן המעולות ואת מסירותן הרבה. אם נשכיל להקים ולמנף מקומות עבודה כאלו, הרי ניצור חברה שוויונית ופעילה ועל ידי כך לא רק שנתרום לקרובים אלינו, לעניי עירנו מבחינה רעיונית ואולי גם פיזית, אלא גם נממש את המעלה הגדולה ביותר של הצדקה.