יסוד גדול ביותר חידש לנו הספר "פחד יצחק" בנושא היחס הנכון לכל מועדי ישראל. המוטו של הספר, שנכתב במקורו ביידיש, מתורגם לעברית בערך כך (כמובן שביידיש זה נשמע יותר טוב…): "יש להקפיד שלא לומר שהחג 'עבר' עלינו. הלשון הנכונה יותר להשתמש בה היא: 'הרווחנו את החג'". מי שאומר שהחג "עבר" עליו, מבטא, למעשה, יחס של

האם ירושלים, העיר שמסמלת אחדות, אכן חצויה? "לָמָּה יְרוּשָלַיִם תָּמִיד שְתַּיִם, שֶל מַעְלָה וְשֶל מַטָּה?" במדרשי חז"ל ירושלים מוצגת כמעט תמיד כנקודת חיבור... 'עיר שחוברה לה יחדיו'. ...יש בירושלים כמיהה ויכולת, רצון וכוח, שחותרים ללא לאות לאחד ולחבר... ...אנשים המיוחדים המאחדים ומכילים בתוכם את כולנו... על פניהם נהרה של אמונה בצדקת הדרך וחיוך של סובלנות. אנשים שמחברים לה יחדיו. ירושלמים.

ב17 בתמוז יתחילו ימי בין המיצרים המסתיימים בתשעה באב, התאריך בו חרב בית המקדש. שאלו חכמינו זכרונם לברכה: על מה נחרב בית המקדש השני? וענו: על שנאת חינם. ואכן, מצבה החברתי של הקהילה היהודית במהלך שנות ה-60 של המאה הראשונה לספירה הנוצרית היה קשה ביותר; מאבקי כוח, סכסוכים קשים, שחיתות, כניעה ליצר, הלשונות לקיסר ומעשי נקמה שונים היו דבר שבשגרה.

כולנו מכירים את ספרו הידוע של סילברסטיין של, “העץ הנדיב”, בתרגומו הנפלא של יהודה מלצר. בסיפור מתוארת מערכת יחסים ארוכת שנים בין עץ רגיש וטוב לב ובין אדם מהיישוב. ידידות זו חולפת על פני שנות הילדות הצעירה, דרך שנות הבגרות ומסתיימת בגיל הזקנה. אהבתו הרבה של העץ לילד איננה יודעת גבולות, והוא מוכן לעשות הכול...

ספירה אקטיבית זו היא חשובה מאוד, היא מסייעת לנו להתכונן כראוי לקראת הבאות, לממש את עצמנו בהווה ברמה הגבוהה ביותר ולהצליח בעתיד. יחד עם זאת, לא תמיד ההמתנה לעתיד נעשית באופן חיובי...

היום רואיינתי לעיתון вокруг России, מגאזין המתפרסם במוסקבה. אחת השאלות המעניינות שנשאלתי היתה: ברוסיה, הגבלות התרבות הארגונית הם מאוד מחמירות. לדוגמא: מחפשים עובדים בגילאים של לא יותר מ 35 שנים, ללא ילדים או עם ילדים בוגרים, ללא התחייבות לבני משפחה בכלל ויכולת להשקעה בעבודה ללא הפרעה. מעסיקים מסבירים זאת עלידי ציות טוב יותר של צעירים ומחויבות גבוהה יותר. עם זאת, נראה שאת עושה הכל הפוך למנהג זה. האם את יכולה להסביר במלים פשוטות ליזמים כמוך איך את הופכת את החברה שלך ליותר תחרותית? את התשובה שלי דוברי הרוסית שבכם [...]

חם! חם בחוץ וחם בבית, וחם גם באוהלים. מליוני ג’יגה בייט של פיקסלים נשפכו בדיונים על גל המחאות השוטף אותנו מכל הכיוונים. קראתי מגוון של מאמרים, דעות, הסברים, טענות, ואני יודעת שאין אמת אחת מוחלטת. אין הסבר אחד שמיישב את הדברים ואין פיתרון נכון אחד למצב. אבל…

חג הפסח הוא החג הראשון בחגי "שלושת הרגלים", הנחגג בחודש ניסן, אשר הינו לפי לוח השנה המקראי, "ראשון … לחודשי השנה" (שמות י"ב 2). בחג הפסח נחגג מאורע חשוב ומכונן בתולדות העם היהודי –היציאה ממצרים, המסמלת גם את שלב המעבר ממצב של שעבוד ועבדות למצב של חירות.

במסגרת העצמה וגיבוש הגיעו נשות 'דעת' ל'אורייתא' בהושעיה למפגש על אמנות ויהדות. במפגש נוצר דיאלוג בין האדם הטקסט והיצירה. בעקבות המפגש החוויתי ולקראת ראש חודש אני מבקשת לשתף אתכן בנקודות מבט המתבוננות על מהות חודש אדר.

בשנת 1857 ב-8 למרץ הכריזו מאות פועלות טקסטיל בעיר ניו יורק על שביתת מחאה גדולה כנגד התנאים הקשים בהם עבדו; שכר נמוך, תנאים בלתי מתחשבים ושעות עבודה ארוכות ביותר. למרות נחישותן ואומץ לבן, הצליחה המשטרה לפזר את הפגנה בדרכים אלימות ובלתי מתחשבות. האירוע, שהשאיר את חותמו על הציבור בארצות הברית ועל העולם כולו, הפך במהלך השנים לאחד מציוני הדרך ההיסטוריים החשובים במאבקן המתמשך של נשים להכרה בזכויותיהן ובשאיפתן לשוויון הזדמנויות. כיום בתאריך זה מציינות נשים בכל רחבי העולם את "יום אישה הבינלאומי", חוגגות את ההישגים החברתיים, הפוליטיים, הכלכליים והאחרים שלהן בעבר ובהווה, ומסמנות יעדים חדשים לקראת עתיד טוב יותר.