כולנו מכירים את ספרו הידוע של סילברסטיין של, “העץ הנדיב”, בתרגומו הנפלא של יהודה מלצר. בסיפור מתוארת מערכת יחסים ארוכת שנים בין עץ רגיש וטוב לב ובין אדם מהיישוב. ידידות זו חולפת על פני שנות הילדות הצעירה, דרך שנות הבגרות ומסתיימת בגיל הזקנה. אהבתו הרבה של העץ לילד איננה יודעת גבולות, והוא מוכן לעשות הכול...

במשנה, במסכת ראש השנה, פרק א' נכתב: "ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן – ראש השנה למלכים ולרגלים, באחד באלול – ראש השנה למעשר בהמה, באחד בתשרי – ראש השנה לשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות, בט"ו בשבט – ראש השנה לאילנות". כל אחד מראשי שנה אלה קשור ללוח השנה העברי, וככזה מהווה חלק בלתי נפרד מחיי.

ניחוח חגי תשרי עדיין עולה באפי. במקרר ריבת אתרוגים והשכנים ממול עדיין לא פירקו את הסוכה (שלא לדבר על העודפים שיש להשיל...). אבל חוש הריח שלי בלבל אותי לרגע כאשר נכנסתי הבוקר למאפיה והרחתי את הסופגניות

עם תום חודשי הקיץ החמים מגיעים אלינו חגי תשרי, הנושאים בשורה משמחת של התחלה חדשה ומאתגרת. על אף הקרבה במועדם של החגים, כל אחד מהם מאופיין באווירה שונה וייחודית. ראש השנה הוא יום הדין, יום משמעותי בו חשים מורא שמיים, אך גם נהנים מטעמו המתוק של הדבש המסמל שתהא שנה טובה. יום הכיפורים כולו חשבון נפש, בדק בית ותשובה. לקראת סוכות כבר מרגישים באוויר את פעמי החורף ואת התכונה ברחוב עם בניית הסוכות, ובחג עצמו נהנים לקיים "ושמחת בחגך".

כולנו אוהבים את ראש השנה ואת תחושת ההתחדשות החגיגית והמיוחדת המתלווה אליו. תחושה חגיגית זו קשורה למהות החג. ראש השנה הוא מעין קו תפר בין שתי תקופות – תקופת העבר הנחתמת ותקופה חדשה העומדת כבר בפתח, על שלל אפשרויותיה ותקוותיה. כל סוף הוא התחלה חדשה חיינו מורכבים מאינסוף רגעים של סיום וגם מאינסוף רגעים של התחלות. לעיתים