כולנו אוהבים את ראש השנה ואת תחושת ההתחדשות החגיגית והמיוחדת המתלווה אליו. תחושה חגיגית זו קשורה למהות החג. ראש השנה הוא מעין קו תפר בין שתי תקופות – תקופת העבר הנחתמת ותקופה חדשה העומדת כבר בפתח, על שלל אפשרויותיה ותקוותיה. כל סוף הוא התחלה חדשה חיינו מורכבים מאינסוף רגעים של סיום וגם מאינסוף רגעים של התחלות. לעיתים

את "החופש הגדול" של ילדותי מחליף היום "שבוע החופש" שיום אחד אחליט לקחת, ושניהם נתפסו תמיד בעיני כמועד בו אבצע את כל התוכניות, שהרי אין כחופש – בו אני "משוחררת" מכל עול, לוח זמנים ומחויבות – כדי לעשות את כל הדברים המחייבים זמן פנוי, אותם לא הצלחתי עד כה לעשות באמת.

יסוד גדול ביותר חידש לנו הספר "פחד יצחק" בנושא היחס הנכון לכל מועדי ישראל. המוטו של הספר, שנכתב במקורו ביידיש, מתורגם לעברית בערך כך (כמובן שביידיש זה נשמע יותר טוב…): "יש להקפיד שלא לומר שהחג 'עבר' עלינו. הלשון הנכונה יותר להשתמש בה היא: 'הרווחנו את החג'". מי שאומר שהחג "עבר" עליו, מבטא, למעשה, יחס של

האם ירושלים, העיר שמסמלת אחדות, אכן חצויה? "לָמָּה יְרוּשָלַיִם תָּמִיד שְתַּיִם, שֶל מַעְלָה וְשֶל מַטָּה?" במדרשי חז"ל ירושלים מוצגת כמעט תמיד כנקודת חיבור... 'עיר שחוברה לה יחדיו'. ...יש בירושלים כמיהה ויכולת, רצון וכוח, שחותרים ללא לאות לאחד ולחבר... ...אנשים המיוחדים המאחדים ומכילים בתוכם את כולנו... על פניהם נהרה של אמונה בצדקת הדרך וחיוך של סובלנות. אנשים שמחברים לה יחדיו. ירושלמים.

עם תום חודשי הקיץ החמים מגיעים אלינו חגי תשרי, הנושאים בשורה משמחת של התחלה חדשה ומאתגרת. על אף הקרבה במועדם של החגים, כל אחד מהם מאופיין באווירה שונה וייחודית. ראש השנה הוא יום הדין, יום משמעותי בו חשים מורא שמיים, אך גם נהנים מטעמו המתוק של הדבש המסמל שתהא שנה טובה. יום הכיפורים כולו חשבון נפש, בדק בית ותשובה. לקראת סוכות כבר מרגישים באוויר את פעמי החורף ואת התכונה ברחוב עם בניית הסוכות, ובחג עצמו נהנים לקיים "ושמחת בחגך".

ב17 בתמוז יתחילו ימי בין המיצרים המסתיימים בתשעה באב, התאריך בו חרב בית המקדש. שאלו חכמינו זכרונם לברכה: על מה נחרב בית המקדש השני? וענו: על שנאת חינם. ואכן, מצבה החברתי של הקהילה היהודית במהלך שנות ה-60 של המאה הראשונה לספירה הנוצרית היה קשה ביותר; מאבקי כוח, סכסוכים קשים, שחיתות, כניעה ליצר, הלשונות לקיסר ומעשי נקמה שונים היו דבר שבשגרה.

אני כותבת עכשיו את הפוסט כאשר מסביבי המולת הימים שלפני החג. אני נושמת נשימה עמוקה ומדמיינת לי את היום הראשון של חול המועד, כאשר הבית עדיין נקי ומלא באווירה של חג, של משפחתיות ושל פריחה ואביב. עכשיו הראש נקי מטרדות ההכנות של ערב החג, ואפשר למלא אותו בתוכן אחר, תוכן מעשיר אשר מוציא את הטוב מתוכנו.

מדוע ארגונים במגזר החרדי המופעלים ע"י נשים מסרבים להיקרא ארגונים נשיים? לכבוד יום האישה הבינלאומי, החלטתי לבחון את נושא ארגוני הנשים בחברה החרדית. אמנם קיימים מספר ארגונים של נשים חרדיות, אך ארגונים אלו אינם מגדירים את עצמם כארגוני נשים. במאמר זה אנסה לבדוק מדוע. ארגון הוא קבוצה אנושית הפועלת לשם הגשמת מטרה משותפת, ובעלת מטרות מוגדרות המהוות

העולם הדיגיטלי לא מפסיק להשתנות. תקנות הנגישות שנכנסו לתוקף גם בארץ מחייבות כל אתר הפונה לציבור להיות נגיש לאנשים בעלי מוגבלות, הרגלי השימוש במכשירים ניידים מאלצים כל אתר לספק חווית גלישה איכותית גם מהמובייל, ויש דרישה גוברת מצד חברות לפיתוח client side של ממשקי משתמש המתאימים למציאות של ריבוי מסכים...

כולנו מכירים את ספרו הידוע של סילברסטיין של, “העץ הנדיב”, בתרגומו הנפלא של יהודה מלצר. בסיפור מתוארת מערכת יחסים ארוכת שנים בין עץ רגיש וטוב לב ובין אדם מהיישוב. ידידות זו חולפת על פני שנות הילדות הצעירה, דרך שנות הבגרות ומסתיימת בגיל הזקנה. אהבתו הרבה של העץ לילד איננה יודעת גבולות, והוא מוכן לעשות הכול...